נו, מתי אוכלים?

יאיר לפיד מנסה למנף פוליטית את מפלגתו החלולה באמצעות דימויים מחג הפסח, ומנסה באורח צולע למדי לקשר את יציאת מצריים לדרכו הפוליטית. הוא כותב לחסידיו השוטים: "יש לנו תפקיד - לשמור על הקופה הציבורית, להלחם כדי שלא תהיה מכירת חיסול של ההישגים שלנו, לא לוותר לעולם, עד שנביא את מדינת ישראל למקום שבו היא צריכה להיות: מדינה חזקה, בטוחה, שאויביה יודעים שאסור להתעסק איתה. מדינה שבה זוג צעיר שעובד יכול לגמור את החודש ואפילו לקנות דירה. מדינה שהפוליטיקאים שלה לא מוכרים אותה בזול בשביל כסא, אלא עובדים בשביל הציבור. מדינה שבה כל אדם אומר לעצמו, כל בוקר, "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך." שימו לב על מה הוא שם את הדגש, הוא שם את הדגש על הכסף, על הזהב, והוא שכח שהכסף והזהב כמעט היו תחליף לעשרת הדיברות, אבל עם ישראל ניתץ את העגל, ובחר בתורה. וזו מהותה של יציאת המצרים, זו מהותו של העם היהודי, המוסר, החמלה, האמונה ולא קשקושי ביצים של כסף וזהב. 70 פנים לה לאותה תורה, לא כולם שומרים אותה באותו אופן, לא חייבים בכל הפולחן על-מנת להיות יהודי אמיתי, בני ישראל אבות אבותינו ואמות אמותינו הלכו במדבר וגרו בסוכות, אכל מן ושלו, דמיונם נתן לאוכל הפשוט הזה מיליון טעמים, היה מן בטעם כבד, ומן בטעם קל, היה שלו על האש, ושלו בתנור – אבל זה מה היה, והעגל נותץ בתחילת הדרך לא בסופה, השאלה "איפה הכסף" חיה אז לזמן קצר בלבד, הזמן שמשה עלה להר ומסיבות של עודף ביורוקרטיה או נפילה בתקשורת, התעכב שם, ואז ניתץ את התורה את הנכס הערכי ביותר שקיבלה אי-פעם האנושות אבל למזלנו בערעור ניצחנו, עגל הזהב נותץ, וקיבלו תורה לנו ולכל האנושות. מפלגות המרכז בישראל, ובצמרתן מפלגת לפיד, הן עגל הזהב, אשר רק עם בוגר כמו בני ישראל שיצאו ממצרים, יכול היה לנתץ ולשבר ולהרוס, וזו עתידה של הפולטיקה של המרכז בישראל, פוליטיקה חסרת זהות וחסרת מטרה. כמובן בלי לפגוע ח"ו בפרסונות אלא רק באורגן, והפרסונות, ככל שמסוגלות ורוצות לתרום אנא תעמדנה עצמן לפרימריז באחת המפלגות האידיאולוגיות. הדוגמה הטובה ביותר לחלילות של לפיד ומפלגתו, הוא הניסיון לסיים בדחקה את פנייתו "וכולם שואלים את עצמם רק דבר אחד: 'נו, מתי אוכלים?'" ובכן יאיר שלי אצלנו שאיננו דתיים ואיננו חרדיים לא שואלים מתי אוכלים כי חוטפים פה ושם מהצלחות גם לפני הסדר, ואלה שאוהבים קצת לשתות שותים שש כוסיות ולא ארבע (המתחייבות על-פי ת"י 1221 של מכון התקנים). אבל אצלנו כמו בכל בית יהודי שומר מסורת, שואלים בליל הסדר לא שאלה אחת, לא שתיים ואפילו לא שלוש, אצלנו שואלים ארבע קושיות בעצם זו קושיה אחת עם ארבע תשובות: "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת (1) שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה (2) שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה (כֻּלּוֹ) מָרוֹר (3) שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים (4) שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין" מה חבל שאצל יאיר מפנטזים על האוכל, כאשר בכל בית יהודי מסורתי דנים בערכיות ובייחודית של החג. וגם כאשר לפיד כותב, ויש מי שיבדוק את קשקושי קולמוסו, הוא מפספס בגדול, מדבר אל אנשים שמעולם לא חגגו את חג הפסח, מדבר אל השמנת הדשנה של המרכז עבורם ברלין וירושלים זה היינו הך, השמנת הדשנה אולי תתפקח ותשאל בערב פסח את ארבע הקושיות ולא את שאלתו האווילית של יאיר לפיד.