באתרי החדשות יש די מאמרים המפרטים את ההסכמות שהושגו בין "המעצמות" ובין אירן ומפרשנות אותן. אוסיף רק מספר נקודות קצרות להבהרה:
מה שהושג בעצם, הוא
הסכם על מרווח זמן תמורת מרווח נשימה. משך הזמן שייקח לאירנים לייצר נשק גרעיני יוארך, ובתמורה לכך כלכלת אירן תשוחרר מהסנקציות הכלכליות שחנקו אותה.
תוכנית הנשק הגרעיני האירנית התקדמה בשנים האחרונות בהתמדה, למרות הסנקציות על כלכלת אירן, והגיעה
קרוב מאוד לקו של באמת-אין-ברירה.
- בניית כור הפלוטוניום האירני הושלמה בשנה האחרונה, ובשונה מאורניום, בפלוטוניום אין שלבי ביניים של "העשרה". פלוטוניום שווה פצצה, כך שהכור הזה עמד לספק לאירן נשק גרעיני תוך שנה או פחות.
- אירן עמדה להחליף את אלפי הצנטריפוגות להעשרת אורניום שלה בצנטריפוגות חדשות ומהירות פי-כמה, שהיו מקצרות את הזמן הנדרש להשלמת ייצור נשק גרעיני מאורניום מועשר מחודשים לשבועות או אפילו ימים, זמן שהוא קצר מדי מכדי לערוב לכך שהפעילות האירנית תתגלה ויתאפשר לעצור אותה בזמן באמצעות תקיפת מתקני-הגרעין.
ישראל והעולם ויתרו בעבר על "קווים אדומים" שהוצבו קודם לכן בעניין היכולת הגרעינית של אירן:
- ב-2006 עמדה אירן להשלים את השגת הידע הטכנולוגי הנחוץ להעשרת אורניום לרמה המאפשרת נשק גרעיני, ואז הוחלט לא לתקוף עדיין, כי ייקח שנים עד שאירן תוכל לממש את הידע הזה ולהעשיר אורניום בכמות מספקת, ויהיה די זמן לעצור אותה.
- ב-2009 אירן עמדה להשלים צבירת כמות של אורניום מועשר חלקית שדי בה לייצר פצצה גרעינית ראשונה (לאחר השלמת ההעשרה), ואז הוחלט לא לתקוף עדיין, כי ייקח לאירנים שנה ויותר להשלים את העשרת האורניום. כשיחליטו לעשות זאת, וזה יתגלה מודיעינית, ואז נתקוף.
- כיום, כתוצאה מכך, צברה אירן כמות אורניום מועשר חלקית שמספיקה כבר לשבע עד שמונה פצצות, והזמן להשלמת ההעשרה התקצר לחודשים מעטים, ועמד להתקצר בקרוב פי-כמה. הם התחילו גם עם פלוטוניום, שלא נדרשת לו העשרה כלל. כלומר במצב הקיים, וללא הסכם, נקודת הבאמת-אין-ברירה של או התקפה צבאית או אירן חמושה בנשק גרעיני, ולא רק מצוידת באמצעים לייצורו, הייתה כבר קרובה, והפעם גם בלתי נמנעת, בגלל הפלוטוניום.
זה מה שדחף את המעצמות לכיוון הסכם עם אירן.
מצד שני, הסנקציות הכלכליות שהשית העולם על אירן בגלל תוכניתה הגרעינית (ובגלל שקריה ורמאותה הגסה בעניין תוכניתה הגרעינית, שעליהם נתפסה שוב ושוב), פגעו קשה באמת בכלכלתה. בתקופה זו גם מחירי הנפט ירדו מאוד, ירידה שפגעה קשה בכלכלת אירן. בנוסף, אירן מסובכת במלחמה רב-צדדית ורב-זירתית בעולם האיסלאמי שמצריכה משאבים הולכים וגדלים. כלומר כלכלת אירן ומאמץ המלחמה הנרחב שלה משוועים ל"חמצן" כלכלי. אירן אומנם לא קרסה כלכלית ולא ויתרה על-אף אחד ממאמציה התוקפניים, כולל הגרעין, אבל מצבה הכלכלי אומנם קשה והיה צפוי להחמיר עוד.
זה מה שדחף את אירן להגיע להסכם, בתמורה לביטול הסנקציות הכלכליות עליה.
ברור שאין זה סוף הסיפור. ממש לא. כל מה שהושג כאן זה הסכמת אירן להגדלה מעטה של המרחק שלה מהפצצה, ולפיקוח הדוק מבעבר - לתקופה מוגבלת. העם הפרסי כבר הקים בעבר שתי אימפריות אדירות, ושליטיו כיום שואפים בגלוי להקים אימפריה שלישית. השיעים חיכו 1335 שנה עד שאללה ייתן להם את הניצחון במלחמה על השליטה באיסלאם ובהמשך - בעולם כולו, והמשטר האירני הנוכחי חותר כבר 36 שנה להשיג את הנשק הגרעיני שיסייע להם לממש את שאיפותיהם התוקפניות והמגלומניות. אז מכורח הנסיבות הדוחקות של ההווה, ולמען העתיד ארוך הטווח, מוכנים אפוא האירנים להשהות לכמה שנים את ההגעה לפצצה.
ברור שאירן תעשה כל שביכולתה לשקר, לרמות, לתחמן, לעקוף ולהיתמם. גם ברור שאירן תמשיך להשקיע לטובת העתיד, תפתח ותשכלל עוד ועוד את טכנולוגיות הגרעין שלה, לקראת ה"חזרה למרוץ" בבוא היום. ובנוסף גם ברור כי אם תהיינה נסיבות שונות שבהן אירן תזהה הזדמנות מתאימה, היא תפר את ההסכם, אפילו בגלוי, ו"תרוץ" אל הפצצה בכל המהירות. מצד שני, גם ברור שהמודיעין הישראלי ימשיך לעקוב במטרה לחשוף ו/או לשבש את המאמץ האירני, וצה"ל ימשיך לפתח את היכולות שלו לתקוף ולהרוס את מתקני הגרעין באירן, לקראת היום שבו יידרש להפעילן.
ומילה טובה (בערבון מוגבל) על בנימין נתניהו, ראש ממשלת מדינת ישראל והעם היהודי
אומנם נתניהו, וקודמיו, אשמים בכך שתוכנית הגרעין של אירן לא נבלמה הרבה יותר מוקדם והרבה יותר ביעילות באמצעות מהלומה צבאית הרסנית,
והורשתה להגיע כל כך קרוב לפצצה גרעינית. נתניהו וקודמיו הבינו היטב את גודל הסכנה לישראל, ובכל זאת לא עשו מה שצריך היה לעשות, ובחרו במקום זאת באסטרטגיה עקיפה ועקלקלה של הפעלת לחץ דיפלומטי בינלאומי, במטרה ליצור לחץ כלכלי בינלאומי על שליטי אירן שיביא אותם להאט או לבלום בעצמם, לזמן מה, את תוכנית הגרעין שלהם. אך זוהי שגיאה היסטורית חמורה, עקרונית ומעשית.
מובן מהו הבסיס התודעתי-ערכי שגורם לראשי ממשלת-ישראל ולראשי הצבא והמודיעין שלנו לשגות כך. זה מגיע מאותו מקום תודעתי שממנו באים כל הכשלים הביטחוניים שלנו, כולל מלחמת יום-כיפור ו"צוק איתן". זוהי התודעה של אחרי השואה, שלפיה יש אומנם ליהודים לגיטימציה למנוע שואה נוספת (ולעשות זאת ביעילות צבאית שמדהימה את העולם מחדש בכל פעם שאנו מגיעים למצב של סף-שואה), אך אין לנו, לפי גישה זאת, "לגיטימציה מהעולם" לנצח באמת או לפתור עד הסוף בעיה ביטחונית מציקה או אחרת, כולל סכנה קיומית כמו הגרעין האירני, כל עוד לא הגענו למצב של "סכין על הצוואר", למצב שעל סף שואה נוספת. זה הפגם התודעתי החמור מאוד שלנו הישראלים, מימין ומשמאל שנשאר לנו מהגלותיות. המשמעות היא שישראל אינה באמת מדינה ריבונית, מדינה ככל המדינות. זה גם אומר שנתניהו, בניגוד לדימויו העצמי, אינו ממשיך דרכם של
וינסטון צ'רצ'יל ומרגרט ת'אצ'ר, ראשי הממשלות הדגולים של בריטניה, כי כשהם היו צריכים לפעול, הם פעלו, בנחישות ובכוח, ובלי להידרש ל"טעינת מצברי הלגיטימציה הבינלאומית". כל עוד הכוח המניע של ראשי מדינת ישראל וצה"ל והמוסד ימשיך להיות רק למנוע שואה נוספת, במקום לנהוג כפי שמדינה ריבונית נורמלית נוהגת כשפוגעים בה, נמשיך לשלם בעוד ועוד דם על כל מה שהוא פחות מאיום של שואה.
ואחרי הביקורת הקשה הזאת, יש לומר שבתוך מגבלה חמורה ומסוכנת זו, בתוך השגיאה היסודית של כל האסטרטגיה שלו, נתניהו השיג הישג משמעותי. שנים של מאמצים דיפלומטיים שלו הניבו מערכת חובקת עולם של סנקציות כלכליות קשות באמת על אירן, שבלעדיהן הייתה אירן ממשיכה לא לוותר ולא להאט דבר, ולצפצף על כל העולם בדרכה אל הפצצה. בהיבט הצר הזה, האסטרטגיה של נתניהו נחלה הצלחה, חלקית, שנתניהו אינו מודה בה אלא ממשיך להזהיר מפני סכנות ההסכם, כדי שלא לאבד מהר גם את המעט הזה, שהושג בעקבות מאמץ של שנים.
סיכומו של דבר, אחרי שנים של ניסיונות של נתניהו לגרום לאחרים לעצור את אירן במקום לעצור אותה בעצמנו, הגענו קרוב מאוד לרגע של באמת-אין-ברירה. עכשיו, המרחק מהפצצה האירנית כנראה יוגדל במקצת, ואיתו תימשך דחיית ההחלטה לתקוף באירן. עד אז, תוכלו "להתרווח" ולראות איך אירן ממשיכה לשרוף את המזרח התיכון סביבנו, קרוב ורחוק, והרבה יותר מאשר מקודם, הודות להון האדיר של למעלה ממאה מיליארד דולר שישתחרר לה מביטול הסנקציות, ושאת רובו היא תפנה למאמץ המלחמתי שלה, ולא להשקעות בתשתיות אזרחיות לטובת רווחתם של אזרחיה. אין ספק שחלק מהשקעה מלחמתית זו תורגש גם כאן בתוך ישראל, ולא רק מסביב לנו.
"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו" כתוב בהגדה של פסח שקראנו זה עתה. זה היה ונשאר נכון.