השכחה היא טבעית, חסד לנשארים. משום כך, "רק בעמנו נתפס הציווי לזכור כמצווה דתית לעם כולו", כדברי פרופ' יוסף חיים ירושלמי. נכחתי אמש בטקס זיכרון, שבו הניחה אלמנת מלחמת העצמאות זר על בעלה שנפל במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים לפני הקמת המדינה. מי זוכר את המלחמה המכוננת ההיא? אנחנו, כולנו, כל מי שהתכנס במקומות הרבים מאוד בארץ לתפילה ישראלית בליל התקדש יום הזיכרון. עמדנו שם עם ילדינו וזכרנו את גיבורי המלחמה ההיא עד לגיבורי השנה האחרונה, שבזכותם - לנו חיים. ולא רק אותם, בתי בת ה-8 אמרה בדרכנו לטקס שביום הזה היא זוכרת גם את שאול המלך ושלושת בניו שנפלו בגלבוע במלחמה לחרות ישראל, ואיתם גיבורי ישראל שבכל הדורות. לא צריך לחשוש ממה שנתפס כקלישאות וכחזרה קבועה על תבניות ומילים - כזאת היא התפילה שקבעו חכמינו, כאלה הם הסיפורים המכוננים של עברנו, וגם ההגדה של פסח היא חזרה שנתית קבועה. כך משרישים את הזיכרון בתוכנו לא כפראזות ריקות, אלא כעיקרון חיים הטבוע בנו ומדריך את קיומנו. עודנו מתווכחים ומתכתשים, שכחנו את העיקר - נס תקומתנו מעפר, פלא חזרתנו הביתה מארבע כנפות הארץ והקמת מדינה יהודית עצמאית 1,813 שנה אחרי כישלון מרד בר כוכבא. הצלחה שאין לה תקדים היסטורי דומה - עם שגלה מארצו, אך הוסיף להתקיים בעזרת ספר הספרים ובעזרת הזיכרון החי, וכן - גם בכך שבכל מקום שהלכנו אליו, שמרנו אמונים לארץ הזאת והתפללנו לשוב אליה. בעצם ימי מלחמת העולם השנייה, בימים של ייאוש וחרדה, עודד נתן אלתרמן את היישוב היהודי בארץ. החזיקו מעמד אמר, עוד מעט וחושך הגלות יתפוגג ושחר חדש בתולדותינו יעלה: "תַּעֲלֶה רְנָנָה, הוֹי כִּי לַיִל פָּנָה / וּלְגִילַת אֲבַדּוֹן עָלָה שַׁחַר. / הוֹי כִּי לַיִל פָּנָה, הוֹי גִּילָה נוֹשָׁנָה / הָאַחִים! אוּלַי פַּעַם לְאֶלֶף שָׁנָה / יֵש לְמוֹתֵנוּ שַׁחַר!" הימים האלה, שבין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות, "עשרת ימי תודה" כפי מטבע הלשון שטבעו בוגרי מדרשת עין פרת, מלמדים אותנו הכרת הטוב מהי, לומר תודה על מה שיש ושאינו מובן מאליו. לא מובן מאליו שהמקום הזה נותר יציב ושקט בעין הסערה האדירה, שהפכה את האזור כולו בשנים האחרונות. לא מובן מאליו שהכלכלה הישראלית, עם כל פגמיה, נותרה יציבה וחזקה גם ביחס לכלכלות אדירות שקרסו אך לא מזמן. לא מובן מאליו שישראל היא המדינה הדמוקרטית המערבית היחידה שאוכלוסייתה נמצאת בקו של גידול, צמיחה ופריון. הישגי המדע הישראלי על פרסי נובל ופריצות הדרך העולמיות בשלל תחומים - אינם מובנים מאליהם, וכך הישגי הספרות והתרבות הישראלית שעשו שם בעולם. בין כסה לעשור לאומי ראוי שנכיר תודה על הזכות שנפלה בחלקנו לחיות בתקופה כה מופלאה ונוראת הוד בתולדות עמנו. 67 שנים בחיי עם עתיק כשלנו הן פסיק, עולל רך שעתידו המזהיר עדיין לפניו.