התכנסות

למסיבת העיתונאים הייתה התייצבות מלאה. אין עיתונאי שיסרב להופיע למעמד היסטורי. השמועות אמרו שראש הממשלה ידבר על 'התכנסות'. העיתונאי הצעיר – אביב ישב ליד העיתונאי הוותיק והבכיר אייזנהולץ כולו נרגש. "האם באמת אתה חושב שראש הממשלה יכריז על התכנסות?" אייזנהולץ העביר יד על קרחתו הנוצצת וגיחך: "בוודאי." "אבל זה ראש ממשלה ימני שניבחר לא מזמן ברוב גדול." "זה קורה לכולם. זה קרה לשרון ואחר כך לאולמרט? ואפילו לרבין עליו השלום." אביב תיקן את משקפיו על חוטמו החד: "רבין? מה פתאום הוא היה מהשמאל." אייזנהולץ לא מיהר לענות. הוא הוציא ממחטה ומחט בקול תרועה את אפו הבולבוסי והכניס את הממחטה חזרה לכיסו. אביב עקב אחרי כל הפעולות האלו בשמץ של מורת רוח. מי מחזיק ממחטת בד היום? זה כל כך לא הגייני! סוף-סוף התפנה אייזנהולץ להביט בחברו הטירון. חיוך של עליונות הפציע בשפתיו העבות: "אגלה לך סוד. רבין היה יותר ימני מהרבה ליכודניקים, אבל כאשר פרס וביילין הציעו לו את הסכם אוסלו שהיה פתח לשלום הוא תפש אותו בשתי ידיים." "למה זה קורה להם? האם הם לא רואים את מה שצריך לעשות לפני שהם נעשים ראשי ממשלה?" "מה שלא רואים מכאן, רואים משם." הייתה התשובה הקלישאית. אביב הנהן. ניכר שיש לו עוד כמה שאלות לאורקל הזקן שלצידו, אך תשומת ליבו הופנתה אל הבמה. אדם ניגש למיקרופון כיחכך בגרונו והודיע שראש הממשלה רוצה להגיד כמה מילים לפני שישאלו שאלות. ראש הממשלה ניגש למקרופון, הוציא משקפיים מנרתיק שהיה טמון בכיס פנימי של הבליזר הכחול שלו, הרכיב אותם במתינות על חותמו, סידר מעט את הדפים שלפניו ובלי הרבה הקדמות אמר: "רבותי וגבירותי העיתונאים. בשבועיים האחרונים נעשתה במשרדי עבודת תכנון מקיפה כדי לעדכן את התוכניות שהשאיר ראש הממשלה אולמרט בנוגע להתכנסות. העבודה נעשתה לאחר שהגעתי למסקנה שיש צורך בהפרדה בין שני העמים, לאחר שכל המאמצים שנעשו בעבר להגיע לחיים משותפים נכשלו. בשבועות האחרונים היינו עדים אפילו להקצנה של גילויי השנאה. אנו מדינה יהודית, דמוקרטית וסובלנית. אך יש גבול למה שמדינה דמוקרטית יכולה להכיל. העם שלצידנו אינו מכיר בזכותנו לחיות לפי אמונתנו וערכינו. לאחרונה גברה הקיצוניות בעם שכה רצינו לחיות איתו בשלום. בעם הזה התחזקו המפלגות הקיצוניות. מפלגות שרוצה להכתיב לנו מה לאכול, איך לחנך את ילדנו ואפילו מנסות לקבוע עבורנו את חיי האישות." ראש הממשלה עצר למשך דקה ארוכה, דיפדף בניירות שעל הפודיום, הרים את עיניו והודיע בקול דרמטי: "אני מכריז בזאת על תוכנית התכנסות בה נביא את כל היהודים ממדינת תל אביב חזרה לישראל." לרגע השתררה דממה בקהל העיתונאים הנדהם שלא האמין למה שהוא שומע. אביב התרומם מכיסאו ובעודו חצי יושב תומך בידו האחת את עצמו בכסא שמולו, ביטא את ההפתעה והזעם של כולם: "תל אביב?! מפלגות קיצוניות בתל אביב?" ראש הממשלה הסיר את משקפיו, הביט במבט חודר בעיתונאי הצעיר וענה: "אכן." הוא התחיל למנות על אצבעות ידיו. "מפלגת הצמחונים כולל הפלג הקיצוני שלה הטבעונים, שמנסים להכתיב לנו מה לאכול." הוא פתח אצבע שנייה: "מפלגת ההומולסבים המנסה להכתיב לנו את חיי האישות על-ידי תהלוכות פרובוקטיביות בירושלים העיר הקדושה ל 3 מיליארד מאמינים בעולם, עיר הנצח של עם ישראל." עוד אצבע ניפרשת: "והמפלגה הגדולה והקיצונית ביותר היא מפלגת השמאל הבלתי ציוני שמנסה בכל דרך להביא לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם. מפלגה שרוממות הליברליזם בגרונם אך מעשיהם נוגדים את כל הערכים הליברלים הקרובים לליבנו כאן בישראל. לדעתם הסובלנות, חופש הדיבור, והשויון תקפים רק כאשר מדובר באויבנו. לנו אין זכות דיבור. עלינו לא חלה הגנת החוק. אסור לנו להתגונן." עכשיו נראה שהקהל התחיל להתאושש מההלם. הקהל נע בגלים, אנשים התרוממו ומים הפרצופים נשמע קול סערה הולך וגובר. נעל התעופפה ופגעה בראשו של ראש הממשלה. שני שומרי ראש מיהרו לפנות את ראש הממשלה מהבמה בתוך מטר של חפצים שנזרקו מהקהל המעונב הנוהם: "הינתקות."