עלויות כשרות מהוות חלק מערך העסקה לצרכי מכס

בימים האחרונים ניתן פסק דין נוסף החוזר שנית על ההלכה שנקבעה בפס"ד בעניין נטו מלינדה, ואף מרחיב אותה. פסק הדין קובע באופן גורף כי יש להוסיף את עלויות הכשרות לערך העסקה לצרכי מכס הן ביחס למוצרי מזון מיובאים והן ביחס למוצרים מיובאים שאינם מיועדים למאכל; בין אם שולמו עלויות הכשרות לספק ובין אם לצד שלישי. כמו-כן נקבע כי גרעונות שיצאו בגין עלויות כשרות שלא דווחו למכס בעת היבוא לא יוכלו ליהנות מסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים המאפשר לרשות המכס לפטור את היבואן ממס ששולם בחסר. ואלה עיקרי פסק הדין: חברת "מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ" [להלן: "החברה"], העוסקת, בין היתר, בייצור, ייבוא, אריזה ושיווק של מוצרי מזון ייבאה לישראל שמן גפת זית למאור (להדלקת נרות) שאינו ראוי למאכל אדם, וכן שמן זית מזוכך - כתית מעולה כשר לפסח, המיועד למאכל (להלן - השמנים). השמנים יוצרו מחוץ לישראל בליווי משגיח כשרות מטעם הבד"ץ אשר העניק להם אישור כשרות של הבד"ץ. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם לשם חישוב מכס המשולם בגין המוצרים האמורים יש לכלול בערך הטובין גם את עלויות הכשרות, הכוללות את התשלומים ששילמה המערערת לבד"ץ כדי לקבל אישור כשרות מטעמו (אגרת הכשרות). בית המשפט המחוזי התבסס על פסק הדין שניתן בע"א (מחוזי מרכז) 2107-11-13 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף מס הכנסה), שם נקבע, כי שירותי הכשרות מהווים חלק מערך עסקה ליבוא בשר לישראל, בהתאם לסעיפים 132(א) ו - 133(א)(2)(ד) לפקודת המכס [נוסח חדש] וקבע כי על-אף ששם היה מדובר במוצרי בשר המחייבים שחיטה והשגחה לצורך יבואם לישראל, אין מקום להבחנה בין המקרים. פסק הדין רלוונטי הן ליבואני המזון והן ליבואנים אחרים אשר מוצריהם המיובאים נושאים תעודת כשרות. לעיון בפסק הדין לחץ כאן.