"היום לצערי התבשרנו שכנראה נלך ל
ממשלה בה חברים 61 ח"כים. אני אמרתי בעבר ואני אומר גם היום - ממשלת 61 היא ממשלה לא טובה, בטח מול המשימות שמחכות לנו" - כך אמר שר האוצר המיועד,
משה כחלון לאחר פרישתו של ליברמן מהמו"מ הקואליציוני.
לגמרי ברור היה שבנימין נתניהו, יעשה כל מה שצריך מבחינתו על-מנת להרכיב ממשלה לפני שיפוג הדד-ליין. כראש ממשלה, שנבחר בפעם השלישית (ב-2009 נתניהו הרכיב ממשלה רק לאחר שציפי לבני הכריזה על הליכה לבחירות מכיוון שלא הצליחה, עקב סירובה לדרישות החרדים), ולאחר פעמיים שנבחר ברוב תלותי או זעום, נראה כי נתניהו אכן מבין שכגודל הסחטנות הסקטוריאליות, כך על-מנת לשרוד על כסאו יש לשלם את המחיר הנדרש, גם אם יסודותיה, אפיונה וטובתה הכללית של המדינה עלולים להתערער, להשתנות ואף להיפגע מכך.
מי שאמור לאזן במעט את ממשלתו הרביעית של נתניהו, ולשמש כ"עלה תאנה תורן" כביכול, הוא שר האוצר המיועד, משה כחלון. יחד עם סיעת "כולנו" החדשה בנוף הפוליטי הנוכחי, המטרות אותן 'סימן' כחלון כגון: הורדת מחירי הדיור, הגברת תחרות הבנקים, מלחמה בעוני וכיו"ב, עוד לפני התחלת הטיפול בעניינם נידונו כפי הנראה בממשלה מ'סוגה' זו, לכישלון קולוסאלי נוסף.
הרי מספיק פעם אחת, שוועדת הכספים הנשלטת על-ידי '
יהדות התורה' תגיע להחלטה שיש להעביר חצי מיליארד שקלים לטובת העמקת הקצבאות לישיבות וכבר אז יצטרכו לעשות חושבים באוצר איך לבצע רפורמות מהותיות ונדרשות תוך התיישרות עם החרדים וללא הגדלת יעד הגירעון. המשמעות לכך היא ברורה, הרי ממשלה קמה ושר האוצר בהתחשב בהסכמים הקואליציוניים אמור לבנות תקציב.
בהתאמה למשימות וליעדים אותם הציבה סיעתו ו
מפלגתו של השר המיועד כחלון, לא כל כך מסתדר תרשים 'העוגה התקציבית' עם דרישות החרדים וכמו-כן, המשך תעדוף תזרימי הכספים וחיזוק החטיבה להתיישבות, הנשלטת בידי
הבית היהודי.
כאשר מחשבים את מכלול הדרישות בנוסף לתמיכתו של ראש הממשלה בהגדלת תקציב הביטחון לשנת 2016, מקבלים שוב גירעון שיעלה ויגדל, זאת דרך אגב אחת הסיבות לדרישת הליכוד בתמיכה של תקציב דו-שנתי בהסכם הקואליציוני עם יהדות התורה.
ברגע שעניין כזה אינו מסתדר בלי להעלות מיסים ובמיוחד שישנה מפלגת "עלה תאנה" תורנית, שבמרכז מצעה ישנן משימות חברתיות כלכליות כביכול, לטובת כלל הציבור העובד והלומד בישראל. אזי, המשבר הרציני הראשון שעלולה להיתקל ממשלתו הרביעית של נתניהו סביר להניח שיהיה, העברת התקציב.
מכיוון שהסיכוי שהמפלגות החרדיות, והבית היהודי בשילוב החבר'ה מתקומה יתגמשו בדרישותיהם לא גדול במיוחד, נראה שכחלון יצטרך להחליט, או שהוא מתרסק פוליטית כמו הנטייה של מרבית מפלגות המרכז שקמו והבטיחו הבטחות מרחיקות לכת ללא כיסוי, או שהוא פורש ומפרק את הממשלה בדרך לבחירות נוספות מקסימום תוך שנה וחצי.
אם ובמידה ו
המחנה הציוני לאחר הפריימריז במפלגת העבודה, ימשיך בקו שלא להצטרף לממשלת אחדות, סביר להניח בניגוד לרצונו של נתניהו המעוניין בהצטרפות, האופוזיציה בכנסת ה-20 אמורה להוות מכשול רציני לממשלת 61. מדוע ? בד"כ ממשלה שנשענת על קואליציה זוכה מינימלית, אינה מקובלת מבחינה פוליטית ישראלית . קואליציה מסוג זו, נוטה לאי יציבות ונחשבת ל"ממשלה צרה". תנאי זה, חשוב ביותר מבחינת עבודת האופוזיציה, אך ורק אם מפלגות האופוזיציה עצמן יוכלו להוות אלטרנטיבה ברורה לליכוד בראשותו של נתניהו, למפלגות החרדיות ולשאר מפלגות הימין.
הכישלון עד כה של האופוזיציה הישראלית, נעוץ בדעיכה המתמדת עם השנים של השמאל הציוני. דעיכה שהגיעה לשיאה בכשלון הענק של בחירות 2009, ובהצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו השנייה. כך נוצר מצב של חוסר אלטרנטיבה ברורה, וללא מנהיגות מלאת אידאולוגיה וכריזמה מול נתניהו, הליכוד ומפלגות הימין, האופוזיציה למעשה הכריזה מראש על חוסר יכולתה המעשית להחליף את הממשלה.
הממשלה החדשה בהרכבה הנוכחי ובקואליציה זוכה מינימלית זו, ובמידה ויתגבש בהובלת ראש האופוזיציה, גוש מרכז - שמאל מנהיגותי ואלטרנטיבי. היא הזדמנות חסרת תקדים לאופוזיציה המתגבשת בכנסת ה-20.