לפני מספר שנים בלבד ולאחר שנתניהו הציע לאבו-מאזן ולפלשתינים מתווה פוליטי שאמנם החל להיות הצעת פשרה של פתרון מדיני בנוסח "שתי מדינות", הרי שהתקשורת עטה על השינוי הרעיוני הזה של נתניהו כמוצאי שלל רב, אך במקום לפנות אליו הרי שכמה מאמצעי התקשורת הישראלים פנו דווקא לאביו, פרופ' בן-ציון נתניהו - כשהיה עוד בחיים, ושאלוהו מה קרה לבנו שויתר על עיקרון "ארץ ישראל השלימה"? נתניהו האב לא התבלבל וענה תשובה שקצת הביכה אח"כ את בנו, אבל אח"כ הכול נשכח. האב טען כי בנו לא השתנה רעיונית ולא ישתנה רעיונית אלא שבנו העביר הצעה כזו לפלשתינים, מתוך ידיעה מראש שהם לא יוכלו להסכים איתה וידחוה, ואילו הוא יוצג כ"פשרן" בעיני העולם. דהיינו, נתניהו איננו כל כך שקוף כמו שפרשנים ועיתונאים רבים חושבים, ומסתמא שלפני ואחרי הבחירות האחרונות הוא גם גייס את ערמומיותו הפוליטית כדי להגיע למטרה אותה ייחל, אבל דאג שכולם יחשבו שאחרים גרמו לו להגיע לאן שהגיע, במו"מ ובהצגת הקואליציה החדשה.
מתוך דבריו של האב המנוח ברור היה לכל כי נתניהו לא ויתר מעולם על חלום המדינה האחת שבין הירדן לים וכל השאר הוא בבחינת אחיזת עיניים. ומי יותר טוב מהאב שיכול היה להכיר את הבן?! מכאן שלא במקרה שעד היום לא נחתם שום הסכם ל"שתי מדינות" עם הפלשתינים, וככל שזה תלוי בנתניהו גם לא ייחתם הסכם כזה. מסתבר גם שכל מסעותיו הפוליטיים של נתניהו בנויים סביב שימור הקיים המדיני וביסוס המדינה האחת שבין הירדן לים. אבל להבדיל למשל מפטרונו הפוליטי המנוח -
יצחק שמיר, הרי שנתניהו למד לסובב את הצהרותיו בכיוון של להשמיע מה שרוצה העולם המערבי לשמוע, ואילו בחדרי החדרים הוא מכין את אלה שמוציאים לו את הערמונים מהאש בהתנדבות, ומתוך שמחה ועניין רעיוני. וכך זה היה גם הפעם, לפני ואחרי בחירות 2015.
השנתיים וחצי שבין בחירות 2013 ל-2015 לימדו את נתניהו שעדיף להתפשר בענייני דת ומדינה, ואפילו בכלכלה ובחברה והעיקר לקבל את התוצאה המדינית, של "אף שעל".
ציפי לבני - ואף
יאיר לפיד, עבורו היו מטלה גדולה מדי שבעטייה הוא הבין שלבסוף הוא ייאלץ להתפשר מדינית, גם לאחר מלחמת עזה המי יודע כמה. בעיה אחרת שהשניים - לבני ולפיד, הביאו עימם הייתה רצונם העז לשבת על כיסא הרה"מ. לשניים הללו - אחד ינוקא פוליטית והשנייה כישלון פוליטי עם קבלות, הייתה גם עזות פנים וחוצפה לא קטנה כשניצלו את מעמדם הממלכתי בארץ, ואף בחו"ל, כדי לנשוף בעורפו של נתניהו. לפיד - שר אוצר שאינו מבין בכלכלה, ולבני- נציגה של כמה מנדטים זעומים לאחר איבוד
מפלגת שלטון כקדימה, דאגו שבכל פורום שיגיעו ידעו שהם יורשי נתניהו. לשיאו הגיע לפיד בארה"ב, בראיון ל"ניו-יורק טיימס", ולבני הגיעה לשיאה בהצהרתה לנשים פוליטית מחו"ל כי לאחר נתניהו תכהן שוב אישה בישראל כרה"מ, (לאחר שמפרישת
גולדה מאיר לא כיהנה אישה). כמובן שלבני לא התכוונה ל
שלי יחימוביץ'...
אבל לא רק לבני ולפיד הטרידו את נתניהו אישית ורעיונית, היה שם גם מישהו נוסף שנשף פוליטית ואישית בעורפו של נתניהו, מישהו מתוך הבית ממש: איווט ליברמן. נתניהו נוכח שתפקיד שר החוץ ניפח את ליברמן לכיוון שינוי עמדות, ובמיוחד תיק החוץ שלו מנוצל על ידיו כדי להכין לעצמו את ירושת רה"מ, ועוד מתוך רשימת הבחירות של הליכוד, וכל זאת לאחר שנתניהו עצמו החזירו הביתה לליכוד, ועם מספר מוגזם של ח"כים משוריינים. נתניהו ציפה מליברמן - האיש שחרת בעבר על דגלו את הניציות וחוסר הפשרה, כי כאשר מחו"ל ילחצו על ה
ממשלה בישראל לוותר מדינית, הרי שליברמן יהיה הראשון לסוכך עליו ועוד בתור שר החוץ אבל זה לא בדיוק מה שקרה בשטח. נהפוך הוא, נתניהו שמע לפתע - מכיוונו של ליברמן, רק הצהרות חדשות בכיווין "מרכז" שמנשבים פוליטית אצל מי שהיה בן בריתם של "גנדי" המנוח ובני אילון יבדל"א. נתניהו גם ידע שבתוך הח"כים של ליברמן ישנם שלושה שאינם בדיוק ימין אלא ששניים מהם היו כבר ח"כים של מפלגת העבודה ואחת ניהלה מו"מ עם מר"צ לפני שנכנסה לרשימתו של ליברמן.
נתניהו הבין היטב שליברמן בנוי על קולות של סלאבים שצעיריהם פנו מהימין לכיוון המרכז, ויותר מכל לא מצאה חן בעיניו של נתניהו ההתרועעות הפוליטית של ליברמן עם פוטין ועם רוסיה, כשהללו ממשיכים את הקו הפרו ערבי ופרו העולם השלישי של בריה"מ לשעבר. אבל יותר מכל חרה לנתניהו כי תפקיד שר החוץ של ליברמן מנוצל לפרסום אישי - כדי להפוך בעתיד לרה"מ, ועוד מקולות הימין של הליכוד. הצהרותיו של ליברמן בארץ ובחו"ל על "ראש ממשלה דובר רוסית" שהוא בהישג הבחירה בישראל גרמו לנתניהו להבין שאם צריך מלבני ומלפיד להתנתק הרי שאת ליברמן ואת "ישראל בתינו" צריך לפרק. פתיחתו של המו"מ הקואליציוני דווקא עם "
יהדות התורה", וההיענות המהירה לכל בקשותיה הדתיות - כולל הבנה עקרונית עם
ש"ס בנושאים דתיים, הייתה במטרה להבהיר לליברמן כי הפעם הולכים להקים הקואליציה עם מתווה רעיוני הפוך בנושאי דת ומדינה מאשר בקדנציה הקודמת, ובכך לרמוז לליברמן כי כל הישגיו בנושא, מהקדנציה הקודמת, ימחקו. בכך קיווה נתניהו כי ליברמן יעדיף להיוותר בחוץ מאשר לאבד את בוחריו - וזאת גם במחיר ויתורו על תיק החוץ. וזה בדיוק מה שאירע לשמחת ליבו של נתניהו. וכך נסגר שוב המעגל המשולש ממשרד רה"מ בעבר: נתניהו - בנט - שקד, כברירת המחדל לעתיד רעיוני, ובמיוחד אישי, טוב יותר לנתניהו.
נתניהו - במחשבה תחילה, פילל באמת לקואליציה שהקים בשבוע שעבר. נתניהו הבין שבנט ושקד הם המובילים כיום את ה"בית היהודי", ואת הקו הרעיוני שלו עצמו: לא להתפשר מדינית עם הערבים. כשלבני, לפיד ואף ליברמן יהיו מחוץ לממשלתו הרי שלנתניהו לא תהיה "אופוזיציית
שלום" שתביך אותו בעולם, אלא שבממשלה שהוא ובנט יובילו הוא יהיה על תקן ה"יונה הצחורה" ותמיד יטען כי בגלל ה"נץ הפוליטי" ששמו בנט הרי שהעם לא יסכים לפשרה טריטוריאלית. את התסריט הזה בדיוק צריך נתניהו - ועוד לימים שבארה"ב כבר לא ישלוט נשיא שחור - שאפשר לחבוט בגלל צבע עורו ודתו לשעבר, אלא נשיא/ה לבנ/ה, שלחבוט ולהתחצף אליהם זה כבר סיפור הרבה יותר מסובך. מכאן שאני מעריך כי כל העיכוב במו"מ עם בנט, ואח"כ ההפתעה הגדולה ב"זכייה" המיניסטריאלית של בנט ואנשיו, הייתה רק הצגה תיאטרלית (כולל ה"קיצוצים" במשרד המשפטים של שקד שלבסוף לא היו ולא נבראו...) כדי להסיח את הדעת ולנקות את נתניהו מכך שמלכתחילה חפץ בהרכבת ממשלה צרה וימנית - קיצונית. ולראיה, שני חברים - כבנט ושקד, ב"קבינט המדיני" עם עוד כמה ניצים מהליכוד הם בדיוק מה שנתניהו צריך כדי להיות הטוב והנאנס מול "הרצון הדמוקרטי הניצי של העם". שרת משפטים שתוריד מנתניהו ומהימין את השופטים והמשפטנים של המרכז והשמאל הוא בעצם המצרך שאותו חיפש נתניהו, ושוב כדי שלא הוא יהיה זה שיינזק באש הערמונים. וגב' שקד ידעה היטב להשלים את המהלך בויתור על יו"ר וועדת בחירת הדיינים, כדי שגם השותפים החרדים יהיו מרוצים ממינויה, שהרי גם הם אינם אוהדי ה"שיפוט האקטיביסטי", בלשון המעטה. החיוך על פניהם של נתניהו ובנט מול המצלמות - בסיכום ההסכם ביניהם, אמר הכול.
נתניהו גם הבין שכדי לנהל ממשלה ניצית בשקט הוא צריך - לצד בנט, שותפים כאלה שלא יערערו על הצד הניצי שלו גם מכיוון אי-העסקתם בעניין, אלא בעניינים אחרים. ומי יותר טוב לנתניהו מאשר המפלגות החרדיות?! תן ל"יהדות התורה" את וועדת הכספים, את חלקה במשרד החינוך ואת האחריות על הבריאות ותקבל שקט פוליטי לעידן ועידנים. מלבד ח"כי "דגל התורה" (גפני ומקלב) הרי שארבעת ח"כי אגו"י הם ניצים לכל דבר מבלי להבין בענייני מדיניות וביטחון. כאלה אפשר לרתום לכל תעמולה ניצית בלי שום בעיות. כזה הוא
מאיר פרוש המתלהם להתקיף את אירן, כזה הוא אליעזר מוזס השש אלי קרב נגד כל הזכרת שם ערבי, כזה
ישראל אייכלר שבשנים האחרונות החל לצדד אפילו ב"נוער הגבעות" וכזאת היא חסידות גור, שליצמן הוא נציגה. כשיעלה נושא של פשרה - ועוד בי"ם, אזי, תמיד יוכל נתניהו להצביע על הדת והחרדים כמכשול מדיני, וגם ח"כי דגה"ת יאלצו לזמר לבסוף את הפזמון של ארבעת חבריהם מ"יהדות התורה".
נתניהו יודע היטב שש"ס היא מפלגה של מצביע ימין חרדים, שדרעי כבר למד בבחירות האחרונות שאם פונים לשמאל - ואפילו אם מדובר בבני עדות המזרח, הרי שאז ארבעה מנדטים חוזרים לליכוד. שליטה מלאה של דרעי בדתות ובתקציבי החינוך וההשתלמויות לחרדים ולערבים - דרך משרד הכלכלה, מבטיחים קדנציה שקטה לנתניהו מש"ס. דרעי עצמו העיד כי ש"ס תיענה לכל פניה - ללכת שמאלה או ימינה, על-פי הצורך הכלכלי כמובן. את ההצגה הזו יודעים אנשי ש"ס להציג יפה ולראיה הרי שח"כ מרגי מציג פנים שיויוניות לערבים ומתקיף את הקיפוח רב השנים נגדם ומציגו כ"גזענות", ב"וועדה להסכמה אזרחית", ומנגד הוא מבקש להטיל עוצר ארוך על כל תושבי מזרח י"ם לאחר שאחד מתושביה נתפס כחשוד בתכנון פגוע ביטחוני. ה"ממתק"- של וועדת החינוך של הפרלמנט הישראלי, ל
משולם נהרי, הוא בעצם הצעד הסופי לרכוש את ש"ס לארבע שנים מלאות לויאליות ניצית.
משה כחלון הוא אומנם איש ליכוד לשעבר מהחומר שמתפשר מדינית אבל תיק מנופח של שר אוצר עם עוד "כופתאות" שביקש יספיקו לו ולאנשיו להיות רגועים מדינית גם כשנתניהו ובנט יתעקשו פוליטית, ומנגד ישמשו עשרת ח"כי כחלון מודל של "אנשים מתונים" שמוכיחים לעולם שאפילו להם קשה לקבל את העמדה הנוקשה של הפלשתינים.
לא במקרה נותרו ש"ס ובנט אחרונים במו"מ. לש"ס יש חטוטרת פלילית ולבנט יש חטוטרת לאומנית. נתניהו היה חייב להוכיח כי קודם כל הוא סגר עם בני ברית קונבנציונליים כמו "יהדות התורה" השקטה והלויאלית ועם "כולנו" של כחלון, שמייצגת כביכול "מפלגת מרכז". מליצמן, מדרעי ואפילו מכחלון אין לנתניהו (ואף לא לראשי הליכוד...) מה לפחד במישור הירושה במשרד רה"מ. תיק שר החוץ נותר אצל נתניהו לא בשביל פיקדון להרצוג - כי הרי שהרצוג לא יצטרף בלי תיקים לעוד כמה חברים ממפלגתו, ותיקים כאלה אין יותר בנמצא, אלא כדי שאיש לא ישתמש בעתיד בתיק החוץ לשם צוואת ירושה.