מה לא ניסו כדי לחזק את היציבות השלטונית וכדי למנוע סחטנות מוגזמת מצד מפלגות קטנות. ניסו בחירה ישירה, העלו את אחוז החסימה, אבל כל פעם מחדש נראה כי חוזרים לנקודת ההתחלה ושוב הולכים לבחירות.
הפתרון לבעיה לא יגיע ממקסמי שווא חסרי בסיס ערכי של אחדות מלאכותית אלא מאחדות אמיתית, אבל לא כזו שאתם מדמיינים. אחדות מדומה פירושה טשטוש ההבדלים והבטחת כהונה שקטה ורגועה כשמתחת לפני השטח רוחשות יריבויות סמויות. השיח הציבורי אינו צריך לחפות על חילוקי הדעות אלא לברר אותן, וכששותקים ולא יורים בנגמ"ש הדעות אינן מתבררות. אין די בכך שהאופוזיציה תתקוף את הקואליציה ולהפך, אלא שבקואליציה פנימה ובאופוזיציה פנימה יהיה שיח עשיר, כשם שיש חילוקי דעות ומריבות בכל משפחה נורמלית, מבלי שיהיה חשש לפירוק הקואליציה.
כדי לאפשר מגוון רחב ככל האפשר של דעות יש לבטל את האקט הלא-דמוקרטי לטעמי (הגם שיש מדינות דמוקרטיות האוחזות בו) הקרוי אחוז החסימה ולהבטיח לאזרחים את מיטב הייצוג. איך זה יפתור את בעיית המשילות וימנע סחטנות? סבלנות, תכף אסביר. קודם לכן יש להזכיר שאנו בשלטון דמוקרטי שבו גם לדעת המיעוט יש משקל. שלילה מראש של דעות אותן מבטאות רשימות קטנות וגרימה למצביעיהן לוותר על האידיאולוגיה כדי להצביע לרשימות אידיאליות פחות רק כי יש יותר סיכוי שיעברו את אחוז החסימה או במקרה הרע לא להצביע כלל, היא כרסום ברעיון הדמוקרטיה. ודוק: מפלגות קטנות ולא קטנטנות עם אדם אחד שמצהיר על היותו משיח או איזה גולדשטיין שמפזז כמוקיון בשידורי תעמולת הבחירות.
כדי להרכיב קואליציה יציבה, יש לכפות על סיעות קטנות להתאחד, אבל רק
אחרי הבחירות. מפלגה שקיבלה מספר קטן של מנדטים, לצורך העניין מנדט אחד או שישה, תהיה חייבת להצטרף לאחת משלוש הסיעות שקיבלו את מספר המנדטים הגבוה ביותר. הבריתות ייווצרו על בסיס זהות אינטרסים שיביאו לאחדות כזו שתוכל לבטא את מנעד הדעות. רשימה שלא תחבור בתוך פרק זמן הקבוע בחוק לאחת הרשימות הגדולות תמצא את עצמה מפורקת ומספר קולות המצביעים לה יחולקו באופן יחסי בין יתר סיעות הבית או לחלופין בין שלוש הסיעות הגדולות.
יכול להיות אפילו שלא צריך להגביל את ההתאגדות למפלגות שקיבלו את המספר הגדול של מנדטים אלא לקבוע מינימום של חברי כנסת בסיעה. אולם יש לצפות שחקיקת חוק שתאפשר זאת תיתקל בהתנגדות הסיעות הגדולות - הליכוד והעבודה/
המחנה הציוני. הסיעות הגדולות עשויות בטווח הקצר להיפגע מן המהלך ולקבל מספר נמוך יותר של מנדטים בבחירות, אולם בטווח הארוך של הקמת הכנסת ייצאו נשכרות, משום שהמנדטים ה"אבודים" יחזרו אליהן בדמות הסיעות הקטנות שייאלצו לחבור אליהן ויהפכו אותן לסיעות גדולות יותר. כך למשל, בבחירות האחרונות עלול היה הליכוד לקבל 29 מנדטים במקום 30, אולם הצירוף המובטח של ארבעת המנדטים ואולי יותר אותם הייתה מביאה לו מפלגת יחד בראשות
אלי ישי היה מזניק אותו ל-35-33 מנדטים.
יכול להיות שנכון היה להחיל את הכלל החדש רק על מפלגות הקואליציה, ולא על מפלגות האופוזיציה שאינן נדרשות ליציבות שלטונית כלשהי לנוכח הריחוק הרעיוני הקיים ביניהן (ע"ע מרצ-
ישראל ביתנו). אולם אי-החלת כלל דומה על מפלגות אופוזיציה עלולה להביא לכך שמפלגות שמבחינה רעיונית קרובות יותר לראש הממשלה המיועד ולא לראש האופוזיציה המיועד אך לא קיבלו את מבוקשן במסגרת המו"מ הקואליציוני יעדיפו לשבת בספסלי האופוזיציה במקום להתפרק ולמסור את המנדטים שקיבלו לשאר סיעות הבית. יש לחשוב על פתרון יצירתי כדי למנוע זאת. אולי לקבוע הסתפקות במספר קטן יותר של ח"כים כתנאי כניסה לקואליציה - כלומר, להוסיף לעצמה מנדט אחד שיגיע משורות האופוזיציה.
כמה המינימום הדרוש להיחשב סיעה? בשלב הראשון הייתי קובע זאת על 7 חברי-כנסת, בדומה למספר הח"כים המינימלי הנדרש להתפלגות סיעה, ובהמשך להעלות את הרף בהתאם למידת ההצלחה של המהלך. ההצטרפות למפלגה היותר גדולה תיעשה כמפלגה ולא כיחידים בהחלטה סיעתית. היו הקולות שקולים - יינתן קול נוסף ליושב-ראש המפלגה. חבר-כנסת שאינו מוכן לקבל את עמדת הרוב יגיש מכתב התפטרות ובמקומו ייכנסו הבאים ברשימה. לכל היותר תתאפשר הכנסת שלושה חברי-כנסת חדשים לכל היותר, כאשר יובטח מראש שהח"כ אכן תומך באיחוד עם הסיעה הגדולה עליה הוחלט.
יש לקבוע סד זמנים קצר להחלטה על איחוד או פירוק, משום שלכל אחד מן המהלכים יש השפעה על מספר חברי הכנסת של כל סיעה וממילא על היכולת להרכיב קואליציה. סד הזמנים הקצר, כמו גם חרב האפשרות שהמפלגה תתפרק ימנעו ממפלגות קטנות לסחוט את הגדולות. במקרה של איחוד מפלגות ייקבע כי מתמודדי הרשימות המאוחדות שלא קיבלו מושב בכנסת ישובצו בסדר עוקב לפי גודל הסיעה. כלומר, אם נניח תתאחד מפלגה עם 30 מנדטים עם מפלגה שלה 10 מנדטים, יהיו שני הבאים בתור ברשימה מהרשימה הגדולה, והשלישי - מהרשימה הבינונית.
יכול להיות שהשיטה המוצעת רדיקלית מעט ויהיה צורך בגרסה מרוככת, לפיה לא יינתן מימון מפלגות למפלגות קטנות, או שיינתן מימון חלקי. על כל פנים, אין מדובר בשינוי שיטת הממשל שלנו, שיחסית לשיטות אחרות היא די טובה, אלא בשיפוץ קל שאמור לסתום את הפרצות ולהבטיח ממשל איתן.