קיבלתי את המכתב הזה באינטרנט, ואיני יודע האם הוא אותנטי ומי כתבוֹ. מכל מקום הוא מעניין, אופייני ורב-לקחים חשובים. הבאתי אותו כלשונו עם כמה תיקוני לשון בלבד.
"אני אחות חדר מיון. אנחנו לא מורשות להסתובב עם פלאפונים עלינו, הם שמורים בַלוֹקרים. קראו לי לקבלה של המיון לשיחת טלפון דחופה.
טלפון - זה המורֶה מבית-הספר. הייתה תאונה שעירבה את הבת שלך. אנחנו צריכים שתגיעי.
אני - היא חלתה או נפצעה? זה יכול לחכות עד סוף המשמרת שלי בעוד שעתיים?
טלפון - הבת שלך הכתה תלמיד אחר. אנחנו מנסים לתפוס אותך כבר 45 דקות. זה באמת מאוד רציני.
אני מגיעה לבית-הספר ומובלת ישירות למשרד המנהל. אני רואה את הבת שלי, את מנהלת השכבה, מורֶה, את מנהל בית-הספר, ילד בן גילה עם דם מסביב לאף ואת ההורים שלו.
מנהל - גברת, כמה נחמד מצדך שהואלת להצטרף אלינו!
אני - כן. דברים נהיים קצת עמוסים בחדר מיון. ביליתי את השעה האחרונה בתפירה של מעל 40 תפרים לילד בן 7 שאימא שלו הכתה אותו עם מוט מתכת ואז הייתי צריכה להתמודד עם המשטרה בנוגע למקרה.
סליחה על אי-הנוחות.
אחרי שראיתי אותו מנסה לא להיראות נבוך, הוא מספר לי מה קרה. הילד פתח לבת שלי את החזייה והיא נתנה לו אגרוף פעמיים בפנים. הבנתי מאיך שהוא סיפר את זה שהוא כעס על הבת שלי יותר מעל הילד.
אני - או קיי, אז אתה רוצה לבדוק אם אני הולכת להגיש תביעה נגד תקיפה מינית של הבת שלי ונגד בית-הספר שאִפשר לו לתקוף אותה?
כולם זזים באי-נוחות בכסאות כשאני מציינת תקיפה מינית והם מתחילים לדבר ביחד.
מורֶה - אני לא חושב שזה היה כל כך רציני.
מנהלת השכבה - בוא לא נגזים.
מנהל - אני חושב שאת מפספסת את הנקודה.
האם של הילד מתחילה לבכות. אני פונה לבת שלי ושואלת אותה מה קרה.
בת - הוא לא הפסיק למשוך לי בחזייה. ביקשתי ממנו להפסיק והוא המשיך, אז אמרתי למורה. הוא אמר לי להתעלם ממנו. הוא עשה את זה שוב פעם והפעם פתח לי את החזייה אז הכיתי אותו, ואז הוא הפסיק.
אני פונה למורה.
אני - אתה נתת לו לעשות את זה? למה לא הפסקת אותו? בוא הנה ותן לי לגעת לך בתחתונים מקדימה.
מורה - מה?! לא!
אני - זה נראה לך לא הולם? למה שלא תלך ותמשוך בחזייה של מנהלת השכבה עכשיו. תראה כמה כיף זה יהיה לה. או בחזייה של האם של הילד. אתה חושב שרק בגלל שהם ילדים זה כיף?
מנהל - גברת, עם כל הכבוד, הבת שלך הכתה ילד אחר.
אני - לא. היא הגנה על עצמה נגד תקיפה מינית של תלמיד אחר. תראה אותם: הוא גדול ממנה בראש וגדול ממנה פי שתיים. כמה פעמים היא הייתה צריכה לתת לו לגעת בה? אם הבנאדם שהיה אמור להגן עליה בכִתה הזאת לא טרח להפסיק אותו, מה היא הייתה אמורה לעשות? הוא משך לה את החזייה כל כך חזק שהוא פתח אותה.
האימא של הילד עדיין בוכה והאבא שלו נראה כועס ונבוך. המורה לא יוצר קשר עין אתי. אני מסתכלת על המנהל.
אני - אני לוקחת אותה הביתה. אני חושבת שהילד למד את השיעור
שלו. אני מקווה שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב, לא רק לבת שלי, אלא לאף ילדה בבית-הספר הזה. אתם לא הייתם נותנים לו לעשות את זה למורה או אשת צוות. אז מה גורם לכם לחשוב שזה בסדר שזה ייעשה לילדה בת 15?
אני פונה לילד
אני - אם אי-פעם תיגע בבת שלי שוב אני אדאג שתיעצר באשמת תקיפה מינית. אתה מבין אותי?
כל כך כעסתי שאספתי את הדברים של הבת שלי והלכתי. דיווחתי על זה למועצה, שהבטיחו לי שזה יטופל בחומרה. דיווחתי על זה גם למשרד החינוך, והם הזדעזעו לא פחות, והבטיחו לי שהם יבדקו מול בית-הספר. הבת שלי הועברה לכתה אחרת, כך שלא תהיה בכיתה יחד עם המורה או עם התלמיד הזה".
לעניות דעתי - גם כאב לבת - נהגה הנערה כראוי, וגם אמה הייתה בסדר גמור. לו זה היה קורה לבתי, לא הייתי מערב את המשטרה ואת הרשויות. המבורגר לא-מטוגן היה נראה הרבה יותר נאה מאותו בריון, שזכה להגנת בית-הספר, שמתיימר להיות מוסד חינוכי. לפעמים, הדרך הנכונה להילחם באש היא באמצעות אש.