התרחשות האירועים מטורפת. ממש כך. לא הספקנו להתאושש מההתבטאויות הקשות של אובמה נגד נתניהו מלפני כעשרה ימים בראיון לעיתונאי ג'פרי גולדברג, והנה שוב אובמה חוזר על מנהגו לאחרונה ותוקף בחריפות את נתניהו. אז, באותו ראיון שהוזכר לעיל, אובמה חבט בממשלת ישראל על מדיניותה הן כלפי הסוגיה האירנית והן כלפי תהליך השלום. אובמה לא שכח להזכיר לראש ה
ממשלה שקריאתו במהלך הבחירות על פלישת הערבים אל הקלפיות הייתה נקודת ציון בשינוי מדיניות החוץ האמריקנית כלפי ישראל. הפעם הוא בוחר לעשות זאת באמצעות התוכנית "עובדה" של
אילנה דיין בערוץ 2. שמעתי את התגובות המגוונות. צר לי ממש שדוברים רשמיים של ממשלת ישראל אינם יודעים את נפשם מרוב מבוכה ופולטים שטויות. הראיון המדובר שודר בתקופה ממש לא טובה עבור ישראל, עת היא מתמודדת עם חרמות מצד ארגונים או מוסדות שונים ברחבי העולם. זו צרה אמיתית.
שפל ביחסים - כבר ממזמן
לפני שנים רבות פנה אלי אחד העורכים של עיתון "
מקור ראשון" וביקש ממני לכתוב עבור העיתון מאמר. נעניתי ומיד. מאז עברו, כאמור, שנים רבות, ואותו עורך צעיר בעיתון הפך לאחד מבעלי הטורים החשובים בעיתון. גם על כך אני שמח, באמת, על-אף שדעותינו שונות בתכליתן. במאמר חשוב שכתב הלה הוא מגיע למסקנה שהיחסים בין אובמה לבין נתניהו הגיעו לשפל שלא היה כדוגמתו: "המצב שבו נשיא ארה"ב מדבר אל ועל ראש ממשלת ישראל דרך הטלוויזיה היא העדות הטובה ביותר, וסליחה על הקלישאה החבוטה, לשפל, כן לשפל, שאליו הגיעו הקשרים ביניהם". צר לי מאוד שהעיתונאי המכובד הגיע לתובנות אלה רק עתה. מערכת היחסים האישית בין שני האישים מזמן הגיעה לשפל, אלא שמפאת מעט הכבוד העצמי, שני האישים שמרו על שתיקה. מעדויות של בכירים בישראל ובארה"ב, השיחות בין השניים היו קשות ורוויות סלידה הדדית.
נכון שהיחסים בין שתי המדינות לא נפגעו ויש לקוות שכך יקרה, אלא שעל הפרק אחת הסוגיות הרות הגורל עבור ישראל, הלא היא הסוגיה האירנית ועתיד האזור כולו. ישראל הוצאה אל מחוץ לשיח בנושאים הרגישים ביותר. כך אותו עיתונאי שהוזכר לעיל: "אם מחר שוב אובמה יהיה זה שיכול להציל ישראלים שנקלעו למצוקה בפינה נידחת בעולם, כמו שקרה למאבטחים בשגרירות בקהיר, אין לי ספק שביבי יתקשר והנשיא יתגייס. אבל, בכל הנוגע לאתגרים כבדים יותר, שבהם נדרשים אינטימיות ואמון הדדי, הקשר בין אובמה ונתניהו פשוט לא קיים". וזו הנקודה הקריטית, היינו - האמון ההדדי בין המנהיגים. אז יכולים לבוא המתלהמים המוכרים היודעים ששום דבר לא יקרה לישראל, ושאובמה ילך בעוד פחות משנתיים ושכל ה"הפחדות" של עוכרי ישראל בישראל הן עורבא פרח. האם זה יעזור לישראל? לא!
מה זה משנה מי התחיל?!
לדאבון לבי, עיתונאי מקור ראשון חוטא בחטא הילדות כאשר במאמרו מתחשבן הוא עם אובמה בגלל שהוא זה שהתחיל והוא זה שממשיך. זה באמת ילדותי. אין חשיבות יתר לשאלה מי התחיל. יש חשיבות עליונה לשאלה מתי זה ייפסק. אפשר להטיל על אובמה את כל האשם, להעמיס על גבו את הכאוס בעולם הערבי והמוסלמי. הכל אפשר להעמיס על גבו, אלא שבסוף הוא האיש שעמו יש לעבוד כדי לשמור על האינטרסים של ישראל. וכאן הכשל האיום ונורא של נתניהו.
גם קביעתו של העיתונאי שלנתניהו לא הייתה כל ברירה אחרת והלוואי שגם ראשי ממשלה אחרים ימשיכו באותה הדרך של נתניהו, היא קביעה אידיאולוגית ולא ממש מקצועית. יבוא היום שבו נוכל לאמוד את הנזקים האמיתיים של העימות אובמה-נתניהו ואז ניווכח שהעמידה הכביכול זקופה מול נשיא ארה"ב גבתה מאתנו מחיר קשה. לפני שאמשיך בכמה שורות נוספות, אזכיר שהעיתונאי שהוזכר לעיל הוא אריאל כהנא, אותו אני מעריך מאוד.
תזכורת לשרה איילת שקד
דוגמה נוספת לדפוס תגובה ילדותי ואפילו יותר מכך, היא תגובת שרת המשפטים,
איילת שקד, לניסיונות של הארגונים השונים ברחבי אירופה וארה"ב להחרים את ישראל. מעל דוכן הכנסת טענה השרה: "מתנהל כיום קמפיין דה-לגיטימציה רחב נגד מדינת ישראל, ונגד קיומה כמדינת הלאום של העם היהודי. מטרת הקמפיין אינה רק להשפיע על מדיניות ישראלית כזאת או אחרת, אלא להשחיר את ישראל, לפגוע באינטרסים החיוניים שלה וביכולתה להגן על עצמה, ובסופו של תהליך לחסל את קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית". כנגד דברים אלה אין לי אלא להזכיר לשרה שהעולם אינו מכיר ביהודה ושומרון כחלק מן המדינה היהודית. צר לי גם לומר שהקמפיין הוא כן נגד מדיניות מסוימת, היא המדיניות של השרה וחבריה בבית היהודי ושל ראש הממשלה והליכוד. בישראל ישנם הבטוחים שלא רק הארגונים הקיקיוניים הללו רוצים בחיסול המדינה היהודית אלא שגם נשיא ארה"ב רוצה בכך. תשאל השרה את עצמה, בשקט, ואת חבריה לדעה, ותקבל את התשובה.
ונניח שהשרה צודקת ביחס לארגונים השונים. מה באשר למדינות העולם הדורשות מישראל להתקדם בסוגיה הפלשתינית? האם גם אלה אנטישמים? האם גם אלה רוצים בחיסולה של ישראל? האם מוסדות האו"ם פועלים לחיסולה של ישראל, כי הרי הם דורשים הסדר מדיני במסגרתו ישראל תיסוג מן השטחים הכבושים? אנא מהשרה לומר זאת בריש גלי אם היא סבורה שכן.
ישראל נמצאת באחת השעות הקשות שלה בזירה הבינלאומית. במקום להיאחז באנטישמיות כתופעה המניעה את כל העולם ככלי לגיוס וטמטום ההמונים בישראל, ראוי היה להרהר שוב על האידיאולוגיה בה אוחזים המיליטנטים שבמנהיגי ישראל. המדינה יקרה מדי כדי להפקירה בידי הקיצוניים.