עליית האיסלאם הקיצוני ברחבי המזרח התיכון הביאה עימה "בשורה גדולה" לאנושות. היא חשפה את רגישותו של המערב להיסטוריה האנושית, ולאו-דווקא לאנשים.
מאות אלפי בני אדם נעקרים מבתיהם, מעונים, נאנסים ונרצחים ברחבי המזרח התיכון בידי גורמים איסלאמיים, המתכנים בשמות שונים, אך אין בכך כדי לעורר תשומת לב עולמית בעידן שבו טרגדיות המונים הן בסך-הכל סטטיסטיקה של סבל.
גלי התעוררות וחמלה עולמיים אומנם נרשמים מעת לעת בעקבות סיפור אנושי ייחודי, אך הם שמורים יותר מזה לפגיעה בנכסי התרבות האנושית שהשתמרו מאות ואלפי שנים - נשתמרו, עד לאותו רגע שבו נתקלו באותם מוסלמים, שמבחינתם יש למחוק מן התודעה האנושית את תקופת הבערות (ג'אהלייה) שקדמה לאיסלאם ולפנות את מקומה ל"בשורה האיסלאמית הנשגבת".
באופן דומה, אנשי הטליבאן רצחו ברחבי אפגניסטן ללא רחם את העומדים בדרכם ולבסוף הגיעו (במארס 2001) לשני פסלי הבודהה הענקיים בבמיאן, שנחצבו במצוק אבן חול במהלך המאה השישית. לאחר שאנשי הטליבאן מימשו אז את זממם והשמידו את הפסלים בסדרת פיצוצים, נעתקה נשימתם של מאות מיליוני ה"ארכיאולוגים" בעולם, יושבי המסעדות ובתי הקפה, נושאי המשרות בתקשורת העולמית, בפרלמנטים ובבתי הקונגרס, נוכח הרשעות והפגיעה בנכסי התרבות של מי שעתידים להיכחד עם התפשטות הבשורה האיסלאמית הקיצונית.
14 שנה בדיוק לאחר שפוצץ הטליבאן את פסלי הבודהה, בוזזים ומחריבים אנשי דאעש את תל נמרוד - אתר מן התקופה האשורית שהוקם במאה ה-13 לפני הספירה על גדות נהר הטיגריס, כ-30 ק"מ דרום-מזרח למוסול - העיר השנייה בגודלה בעירק ומעוז דאעש במדינה.
הרס אתר זה מגיע לאחר בזיזתן של יצירות אמנות עתיקות שהוצגו במוזאון העתיקות בעיר מוסול ומכירתן בשוק השחור, ככל הנראה, כדי לממן את המשך המאבק בכופרי האיסלאם. זאת, לצד הרס באמצעות פטישים ומקדחים של ממצאים ארכיאולוגיים רבים שהוצגו במוזאון.
גם הפעם זוכים אותם מעשי החורבן וההרס לפרסום רב בתקשורת העולמית, הכולל ראיונות עם מומחים וארכיאולוגים לצד צילומים מאתרי ההרס, ביחס שאינו פרופורציונלי לתשומת הלב המוקדשת לקטל ולזוועות שמבצע מדי יום ביומו אותו ארגון באוכלוסייה המקומית.
מעשי חורבן אלה הם כאמור חלק משורה ארוכה של מעשי ביזה והרס שמבצעים אנשי דאעש ותומכיהם. יש להזכיר כי הארגון השמיד בעבר מספר מקדשים ואתרים כדוגמת זה שפוצץ ביולי אשתקד, שבו רבים מאמינים כי יונה הנביא קבור.
שיעור בהכרת המציאות האם לאורך השנים נעשתה החברה האנושית קהה בתחושותיה לגורלם המר של מיליוני בני אדם אך נותר בה רגש כלפי אבנים? האם גוף שבור של אדם בשר ודם שווה פחות מפסל אבן מנותץ? האם עמים נרדפים וטבוחים שווים פחות מהערים שבהם ישבו?
ראשי האו"ם, "הידועים" במחויבותם לשלום האנושות, אינם נוהגים לאיים בענישה על "סתם רציחות". אך הפעם, נוכח הרס תל-נמרוד, פורסם כי אונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות) מגנה את ארגון "המדינה האיסלאמית" בשל הרס העתיקות בחורבות העיר האשורית נמרוד שבעירק. ראש הארגון
אירינה בוקובה אף גינתה את מעשה הטירוף הנפשע וההרסני, והבטיחה לעשות הכל כדי לזהות את האחראים למעשה ולהביאם לדין.
האם זיהה דאעש את חולשת "המערב הנאור" שקידש במשך מאות בשנים אוצרות תרבות, אך טבח באוכלוסיות ובעמים (כן, גם בנו היהודים) בשם אידיאולוגיות וצווים דתיים?
מה יהיה עתידן של כנסיית המולד בבית לחם, של ההרודיון ושל המנזרים ביהודה ובבקעת הירדן, מה יהיה על השומרונים בהר גריזים ועל עשרות האתרים המקודשים ליהדות ולנצרות בירושלים ובשומרון? האם ברור לכל כי טבורו של העולם היהודי והנוצרי יהיה נתון בסכנת הכחדה, אם יחליט דאעש לפעול ברחבי ארץ ישראל, בין אם תוקם ישות פלשתינית שתפסיד את שלטונה ביהודה ושומרון לארגון איסלאמי קיצוני, כפי שהפסידה לארגון החמאס בעזה, ובין אם יצאו אנשי הארגון למלחמה על ישראל רבתי?
אך דבר אחד אכן ברור: גורלם של היהודים בכלל ובמזרח התיכון בפרט לא היה, ועדיין אינו, במרכז הדאגות של אומות העולם.
האם יגיב העולם הנוצרי באופן שונה לחורבן אתרי-מורשתו במזרח התיכון ובארץ הקודש בפרט? האם ייצא העולם הנוצרי למסע צלב חדש כדי להציל את אתריו ושכיות חמדתו כל עוד אין איום על מושבותיו הוא באירופה ובאמריקה? ספק. הרי במהלך מבצע "חומת מגן" באפריל 2002, חיללו בגסות 39 מחבלים פלשתינים-מוסלמים בפיקודו של הקולונל עבדאללה דאוד, ראש המודיעין הפלשתיני בעיר, את כנסיית המולד בבית לחם שבה התבצרו יחד עם 46 כמרים שלקחו כבני ערובה, ואנו יודעים למי הייתה נתונה אז אהדתו של העולם הנוצרי.
האם בידי ישראל נמצאים אמצעי ההרתעה המספקים?
התשובה לכך היא חיובית, וזה בזכות חוזק צבאו של העם האחד, שאין לו לאן לברוח ושממילא יגן על אתרים ושכיות חמדה הקדושים לא רק ליהדות ולנצרות, כי אם גם לאותם איסלאמיסטים קיצוניים.