אדלסון וסבן מבינים את הסכנה

השיר "העיירה בוערת" שחיבר המשורר היהודי-פולני מרדכי גבירטיג לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר השלטון הנאצי כבר החל לאיים על שלומו של העולם, הפך למעין המנון יהודי בתקופת השואה. המסר של ההמנון הזה היה פשוט וברור. הוא הזעיק את כל בני העם היהודי להתגייס יחד כדי לכבות את האש שכבר החלה לשרוף את העיירה ולא לעמוד בחיבוק ידיים ובאפס מעשה נוכח הסכנה הקיומית העלולה להתרחש. במובנים מסוימים השיר הזה מתאים גם לימינו, כאשר מדינת ישראל ניצבת מול כוחות האופל האנטישמיים הפועלים בעוצמה בכל רחבי העולם כדי להטיל חרם בינלאומי על ישראל, לגרום לה נזק כלכלי, להרחיק אותה ממשפחת העמים ולהציג אותה כמדינה גזענית שוחרת מלחמה. את הסכנה הזו הבינו שני מיליארדרים יהודים-אמריקנים שלדון אדלסון וחיים סבן שהחליטו לא לעמוד מנגד ולמנוע מבעוד מועד את השריפה המסוכנת, למרות שבנושאים רבים הקשורים בישראל דעותיהם נוגדות לחלוטין. מוזר ככל שהדבר ייראה דווקא בידי שני היריבים הפוליטיים האלה מצוי המפתח לפתרון שמנהיגי ישראל אינם מסוגלים להשיג, או אולי אינם רוצים להשיג, למרות שממשלת נתניהו מקרטעת על חודו של קול אחד וגם האופוזיציה, בראשות הרצוג, נשענת על כרעי תרנגולת. ההתגייסות המשולבת של שני הטייקונים האלה נחשבת ליוצאת דופן, בעיקר כיוון שהם ניצבים בקצוות מנוגדים של הקשת הפוליטית - בישראל ובארה"ב. אדלסון מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית ואף פעל נגד בחירתו מחדש של הנשיא ברק אובמה והוא גם התומך החשוב ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. סבן לעומת זאת ידוע בתמיכתו העקבית במפלגה הדמוקרטית והוא תומך במועמדי המרכז-שמאל של המפה הפוליטית בישראל. למרות הניגודים האלה חברו השניים יחד מתוך כוונה לפעול בעוצמה נגד כל גורם שיקרא תיגר על הלגיטימיות של ישראל. כצעד ראשון במאבק זימנו השניים בלאס וגאס מפגש של נציגים מכ-50 ארגונים יהודים ופרו-ישראלים כדי לתאם שיתוף פעולה של מובילי המאבק.

"אנחנו לחלוטין על אותו גל"

מסביר שלדון אדלסון: "החזון שלי מבוסס על הרעיון שעלינו לפעול, לראשונה במשותף, נגד הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לישראל. זה אתגר גדול לגרום לקבוצות יהודיות שונות לעבוד יחד, אבל זה אפשרי". בימים אלה הגיע לשיאו החשש מפני התפשטות סכנות החרם, לאחר שמנכ"ל חברת אורנג' העולמית הצהיר בגלוי, כי אם הדבר היה תלוי בו - הוא היה מפסיק את עסקי החברה בישראל. נוכח ההצהרה הבוטה הזו מתרחשת עתה התגייסות הכוחות היהודית יוצאת הדופן. סבן, מבעלי חברת פרטנר, מוסיף איום לעמדתו נגד החרם ומסביר כך: "כל חברה שתחליט להחרים עסקים עם ישראל כדאי שתבחן היטב את מעשיה. אני בטוח שכאשר אנחנו נסיים את המהלכים שלנו, הם יחשבו פעמיים לפני שיחליטו אם הם רוצים לקרוא תיגר על ישראל או לא". ומוסיף סבן: "למרות שאני בטוח ששלדון ואני נצביע באורח שונה בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2016, כשזה מגיע לישראל - אנחנו לחלוטין על אותו גל. המטרה שלנו היא לשמור על האינטרסים של ישראל בארה"ב. בנושא הזה אין בינינו חילוקי דעות". ואילו אדלסון מחזק את דבריו של שותפו לקיום כנס החרום בלאס וגאס ומבהיר כך: "סבן הוא דמוקרט ואני רפובליקני. אנחנו יכולים להשתמש בהשפעה שלנו, עם כל אחד שאנחנו מכירים בממשל או בקונגרס האמריקני לטובת חיזוק היחסים עם מדינת ישראל". בהתגייסות של סבן ואדלסון לעזרת ישראל נחבא גם מסר סמוי שכוונתו להוכיח שכאשר יריבים פוליטיים מנוגדי אינטרסים חוברים אחד לשני לפעולה נגד האנטישמיות והחרמת ישראל, הם יכולים לשכנע גם את הפוליטיקאים בישראל - משמאל ומימין - לחבור יחד למסגרת של ממשלת אחדות לאומית שתייצר לישראל רוב שלטוני רחב ויציב, שיוכל לפעול כראוי נגד החרם. את המסר הזה חייבים להפנים בישראל מנהיגי שני הגורמים הפוליטיים הגדולים - הליכוד והמחנה הציוני. אני משוכנע שאם אדלסון וסבן יזמנו לשיחות שכנוע אישיות את נתניהו ואת הרצוג - שמפלגותיהם מתנגדות לשיתוף פעולה בשלטון - ויבהירו להם את גודל הסכנה ואת הכורח החיוני לאחד כוחות כדי למנוע את נזקי השריפה המאיימת, ניתן יהיה להגיע להקמת ממשלת אחדות לאומית ישראלית רחבה. אחדות כזו תוכל לגרום להתפוגגות הפעילות האנטי ישראלית בעולם ולהחלשת המתח האנטי ישראלי. סביר מאוד להניח, כי האמרה "בעל המאה הוא גם בעל הדעה" תוכל להתממש גם במקרה הזה. אך כדי שהמהלך החיובי שיזמו אדלסון וסבן יצליח להשיג את מטרותיו, צריך להתמלא תנאי עיקרי אחד. על הפוליטיקאים הישראלים מכל המחנות הגדולים להתחייב להפסיק ולהשמיע, חדשים לבקרים, הצהרות מתגרות המלבות את אש השנאה העולמית מחוללת החרם נגד ישראל.