בשנת 1956, ערב מלחמת סיני, החליט המושל הצבאי דאז להעתיק את מקום מושבו של השבט עתיר אום אלחיראן. כמעט שישים שנה יושב השבט במקום שהקצה לו המושל הצבאי לפני שנות דור.
מסתבר, שבשנים האחרונות למדינת ישראל יש תוכנית אחרת והיא להקים ישוב יהודי בשם אל חירן בדיוק באותו המקום, בו חי השבט הבדואי עתיר אל חירן על-פי פקודת הממשל הצבאי מאז 1956.
במשך כמעט שישים שנה הישוב גדל עשרות מונים. בנות ובני השבט נישאו, בדרך הטבע הקימו משפחות חדשות, נולדו ילדים, אבל אין למקום תוכנית מתאר, מנותקים מחשמל ומים ומההיתר לבנות קורת גג במקום אליו הועברו בצו המושל הצבאי.
לצערי, בית המשפט העליון בדעת רוב החליט, שאפר לפנות ולהרוס את הכפר, ולא קיבל את דעת המיעוט, שקבעה כי ההחלטה אינה סבירה. אך גם הרוב לא אמר שחייבים לפנות ולהרוס את הכפר.
ההחלטה על ביצוע הפינוי וההריסה של הכפר נתונה עדיין בידי הממשלה. מלבד לתובנות של בית המשפט העליון, אבקש להסב תשומת לב הממשלה לצעקת הנביא בספר ישעיה פרק ה' פס' 11: "הֹוי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהֹוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
יש מקום לפנות לממשלה לא להתנהג כמו "פָּרוֹת הַבָּשָׁן ... הָעוֹשְׁקוֹת דַֹלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים..." (עמוס פר' ד' פס' א'). איננו יושבים "לְבַד בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
למעלה משליש מתושבי הנגב הם בדואים, כל תביעותיהם מסתכמות בשלושה עד ארבעה אחוזים משטחי הנגב. הנגב הוא נדיב בשמש וברגבי אדמה, הנגב נדיב בנוף קסום. יש בו מקום לכולם. יש בו מקום לכל מי שמבקש לחיות בו. חלקו הארי אינו מיושב.
יש בנגב מקום לקיבוצים חקלאיים ולחוות בודדים גדולות, יש בו מקום לערים יהודיות ולמושבי עולים יהודים, יש בו מקום לכולם וגם למאתיים אלף הערבים החיים שם. יש מקום להקים את חירן היהודית, לא חייבים לגדוע את חייהם של כפריי עתיר אום אל חירן.
למושכים בחוטים המשיחיים בממשלת ישראל, למושכים בחוטים של של לאומנות קלגסית, המבקשים להרוס את הכפר הבדואי כדי להקים יישוב יהודי, אנא הקשיבו לטקסט המקראי, המספר לכם על עמידתו הנחושה של נבות מול העוצמה הממלכתית של אחאב, המבקש: "תְּנָה לִי אֶת כַּרְמְךָ וַיְּהִי-לִי לְגַן יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוֹ.." (מלכים א' פר' כ"א פס' 2).
בעתיר אום אלחיראן מתבצע מעשה הנבלה של כרם נבות היזרעאלי. החברה האזרחית הישראלית חייבת להגן על דמותה מפני אלו, המבקשים מאתנו לצבוע את חיינו בצבעי אחאב ואיזבל. כל אדם, הנאבק על אוהלו ואדמתו בעתיר אום אלחיראן, הוא נבות היזרעאלי.