מה לא נאמר על נתניהו, ביחסו לקו שהוא מוביל מול ארה"ב, שהוא חיבל, קלקל, קרע, הרס יחסים שנבנו משך שנות דור והוא בעיקשותו, בעיוורונו, הרתיח את ממשל אובמה עד שהם יצאו מכליהם.
כבר כתבתי בעבר, באתר זה, במאמרים קודמים, עם עלות אובמה לנשיאות - ואני נאלץ לחזור על כך שנית - הנשיא אובמה וממשלתו על יועציו הקרובים, הגיעו לוושינגטון, ללא ניסיון ובעיקר ללא הבנת המנטאליות המזרח התיכונית, בהתלהבות יתר, באגו טריפ של הניצחון בנשיאות, חשבו שיפתרו את הבעיות במזרח התיכון, אירן, סוריה והפלשתינים בכוח הלחץ והמעמד של ארה"ב בעולם.
מה שהם לא הבינו - ומתחילים להפנים, שבמזרח בניגוד לאירופה, העניינים מתנהלים אחרת. מדובר במדינות, טוטליטריות או קרובות לכך, מדובר במנהיגות שלא חסה על חיי אדם, לא מעריכה חיי אדם ולא ממהרת לעשות שינויים, בנוסח החיים והתפיסה האמריקנית.
להזכיר לקוראים, הנשיא קרטר, שגם הוא כאובמה לא הבין את המזרח התיכון, נכנס לאובססיה להפוך את אירן לדמוקרטיה או לפחות בחלקה.
התוצאה - השאה הפרסי, שהיה תומך מובהק של המערב וגם ישראל - הודח מכיסאו ובמקומו הוחזר האייטולה חומיני, שהוליך לשושלת של אייתולות קיצוניות עד אחמידינינג'ד, שונא המערב וגרוע מכך "מצפצף" על ארה"ב והקהילייה הבינלאומית.
הנשיא אובמה, התחיל ללכת בדרכו של קרטר, אך נבהל בזמן, התעורר, הבין שטעה וביקש בעקיפין סליחה מישראל. ההתחנפות העכשווית לנתניהו, בביקורו האחרון להבדיל מהקודם, מתבטא ביחס חם, לבבי, מלא תשבחות, אך די מאולץ.
האם ארה"ב וויתרה על שאיפותיה להסדר במזרח התיכון? - לא. האם שינתה את הטקטיקה - כן.
המסקנה: אם ממשלת ישראל ונתניהו עומדים איתנים, לא מתכופפים, לא נבהלים, מתעקשים על עקרונותיהם, יש שכר לעמלם.
האם שיחות ישירות יקדמו את המצב, ספק רב? למה - כי הפלשתינים בראשות אבו-מאזן, אינם יכולים להציע לישראל את גבולות הביטחון שנתניהו דורש. אבו-מאזן, שמייצג חצי מהעם הפלשתיני, לא יכול לוותר על זכות השיבה וירושלים כבירה וישראל לא יכולה לקבל זאת.
יש לזכור - 3.5 שנים של ממשלת אולמרט
ציפי לבני, ישבו, דנו, הכינו טיוטות, התנשקו בכל פגישה, ואבו-מאזן לא הסכים לחתום ולא הסכים לוויתורים המפליגים של אולמרט - ציפי לבני.
הסיכוי, ששיחות עם ממשלת הימין, תוליד הסכמה, נראה לי לא בקדנציה הנוכחית. הלחץ הציבורי, בעיקר, מעסקני ומפורסמי השמאל - שעל ישראל לפעול, ליזום, ליצור, לרוץ לפתרון, הוא מגוחך ופתטי ביחד או לחוד - (ראה את מאמרו של הסופר גרוסמן ב
הארץ).כל הפרשנים והמומחים לסכסוך משחקים שח עם עצמם, חולמים בנאיביות, בממד חד-צדדי ובעיני מדובר, בחבורת חולמים והוזים בהקיץ.
בעבר כבר ציינתי, כי מדובר בקבוצת אנשים חולמים, נחמדים, אוהבי ארץ ישראל שמצטיינים בנאיביות ולדעתי יש בהצעותיהם ותפיסת עולמם "קסם שבנאיביות", כלומר: זה נעים לחלום, אך אי-אפשר לחיות עם זה במציאות האכזרית של המזרח התיכון, ולצערינו אנו חיים בו. לפיכך הביקור בארה"ב, היה טוב ליהודים, זה חיזק את מעמדו של נתניהו ונתן להבין לפלשתינים, ששאיפותיהם להסדר, לפיו ישראל תחזור לגבולות 67 ותפקיר את הגושים הגדולים ואת בקעת הירדן, לפלישה של חמאס ואירן - היא לא אופציה, והזמן פועל לרעת הפלשתינים - ראו הוזהרתם.
ולעניין זה כדאי לסיים בבדיחה שמסתובבת בציבור בנושא זה. אלוהים הזמין את פוטין, אובמה ונתניהו לראיון דחוף. שואל אובמה - האם אצליח להסדיר ולסיים את הבעיות עם אפגניסטן, עירק, אירן והפלשתינים - אלוהים חושב, חושב ואומר: לא בקדנציה שלך. נכנס פוטין - האם אצליח בצ'צ'ניה, גרוזיה, אירן, המזרח התיכון - תשובה: לא בקדנציה שלך, נכנס ביבי, שואל לגבי אירן, הפלשתינים, הדתיים הקיצוניים - אלוהים חושב, חושב, חושב ועונה: לא בקדנציה שלי. וזה כל הסיפור על רגל אחת.
נא לרשום לפניכם: הנשיא אובמה, עומד לקראת סיום הקדנציה שלו כנשיא הדמוקרטי של ארה"ב. יש לו אינטרס חשוב וחיוני שהמפלגה אולי תזכה בבחירות הכלליות ולכן הקול היהודי שתומך ברובו היסטורית בדמוקרטים, לא יעבור ליריב שכזכור זכה ברוב בקונגרס ובסנט, דבר המנבא על העתיד.
הקונגרס הרפובליקאי נוטה לכיוון ישראל ומועמדיה כבר הכריזו שיתמכו בעמדות ישראל כבעבר, מול אירן והפלשתינים, לכן אובמה מנהל קרב מאסף ומנסה לשכנע שהוא ידיד ישראל גדול. אסור לשכוח – הנשיא אובמה בסקר נשיאים שהיה בארה"ב לפני שנה, נבחר כנשיא הגרוע ביותר בארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה.
הוא לא הצליח במדיניות הפנים, כלכלה ורפורמות והיה כישלון מהדהד בכל הנוגע למדיניות החוץ, ראה עירק, אפגניסטן, מצרים, תימן, דע'ש, סוריה והמזרח התיכון, בכללותו ובתפיסתו הלא נכונה את מציאות האזור.
אי לכך הביקורת על נתניהו בשל התנגדותו ויחסיו הרעועים עם אובמה, כסימן לכישלון או ערעור מעמד ישראל בארה"ב ובאירופה, היא בדויה, מגוחכת, לא מבוססת ולא מציאותית. אדרבה – עמידה איתנה, עקבית, לא מתפשרת על ביטחון ישראל, היא הערובה הגדולה והבטוחה להמשך קיומנו והצלחותינו באזור, כי במזרח התיכון לפי פתגם ערבי ידוע – "החזק הוא הצודק".
הערה לסיום: הנשיא אובמה נראה בראיון עייף, מותש, שחוק, כמו המדיניות שלו הפנימית ויחסי החוץ, במיוחד במזרח התיכון, ועם רוסיה אחרי סיפוח קרים וחצי אוקראינה.