רוזנברג, "טיפשות או נאיביות?"
1, שואל שאלה מצויינת בהתייחסו להחלטת הרצוג לקזז קול מן האופוזיציה בהצבעות הכנסת, היה וחזן שיורחק מפעילות "יתנקם" בליכוד ובקואליציה. את תשובותיהם של חברים אחדים במפלגת העבודה שמענו כבר אתמול בתקשורת, חלקם ברוח דבריו של רוזנברג - למשל, ח"כ יחימוביץ' - וחלקם ברוח ההחלטה של הרצוג - למשל, ח"כ
איתן כבל.
במאמרו הנ"ל, נוקט רוזנברג גישה ברוח תגובתה של יחימוביץ' ושב באותה הזדמנות ומתגלה כבולשביק מן הסוג הגרוע ביותר. אין אצלו מדינה, אין כנסת, אין הגינות אזרחית בסיסית, אם כל אלה הוא מכנה בצורה זו או אחרת "שטויות". יש רק המפלגה, שכל האמצעים כשרים בכדי להשיג את מטרותיה - השלטון, עכשיו!
ברור שגם אילו נקט הרצוג באותה גישה לא יכול היה להבטיח את התוצאה הרצויה, אבל יכול היה להצליח ללא ספק להציג לציבור את אותה גישה שהביאה בשעתו את בן-אהרון לטעון ברצינות גמורה ומפחידה, שאם העם אינו חפץ בסוציאליזם מסואב, בניגוד לדעת בן-אהרון ושותפיו לדעה, צריך להחליף את ה...עם, כמובן.
רוזנברג כדרכו טועה ובגדול. בהחלטה זו של הרצוג הוכיח האיש אחריות ציבורית וממלכתית מן המעלה הראשונה. עכשיו צריך נתניהו לפעול במהירות ובנחרצות בכדי לבדוק לעומק וביסודיות את מקרה חזן, ואם יש לכך תימוכין להוציאו משורת הפעילים לתמיד. עד שיתבהרו הדברים, אסר לשפוך את התינוק עם המים, אבל יש למזער את נזקי חזן ככל שרק ניתן.
אם יתברר שיש ממש בהאשמות המיוחסות לחזן יורחק מפעילות. אם יתברר שהוא "צח כשלג", יהיה המהלך של הרצוג מוצדק הרבה יותר. דמוקרטיה ו
כבוד האדם אינם מילים ריקות אצל מי שמאמין בערכים אלה באמת. נראה שהרצוג ורוזנברג אינם מדברים בדיוק אותה שפה. הרצוג מדבר דמוקרטיה, ורוזנברג מניפולטוקרטיה.
אין לי ספק שרבים זוכרים עדיין את "התרגילים המסריחים" של מפלגת העבודה - בראשות פרס מול שמיר, ובראשות רבין לאישור הסכמי אוסלו הידועים לשימצה; ואינני צריך לפרט לאן הוליכו התנהלויות מסוג זה. כנראה שאין גם צורך להעמיק ולהזכיר לרבים אילו דעות קשורות כיום למניפולציות של שרון בעזה או להולכת-שולל שנהג בבגין ובממשלתו במלחמת לבנון הראשונה. זו תמיד אותה התנהלות, אצל מי שאינו קורא את התמונה קריאה תמה ואחראית, אלא שופט את "האויב התורן" לפי טובתו האישית או המפלגתית.
הרצוג לא ייבחר לראשות הממשלה בזכות המחווה שעשה בעניין חזן. לכך דרושות גם יכולות ותכונות אחרות ונוספות. אבל הגינות אישית ופוליטית ואחריות לאומית, בוודאי לא יהיו לו למכשול.
רוזנברג ושותפיו לדעה שייכים לאלה שהודחו מן השלטון במהפך 1977 תחת הסיסמא: "מושחתים נמאסתם". דומה שהוא דבק בעקשנות באי-למידה ואי-הפקת לקחים מההיסטוריה.