בסוף השבוע שעבר הסתיים מפגש הפסגה בקמפ דיויד בין הנשיא אובמה לבין מנהיגי המפרץ שנועד להרגיע את חששותיהם מפני הסכם הגרעין הצפוי בין המעצמות לאירן. המפגש נערך ביוזמתו של אובמה אך ארבעה מנהיגים בכירים של סעודיה, בחריין, עומאן ומאע"מ החרימו את המפגש ושלחו נציגים זוטרים יותר כדי להביע את מחאתם על מדיניות ארצות הברית במפרץ. גולת הכותרת של המפגש, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעת הסיכום, הייתה "שותפות אסטרטגית חדשה בין ארצות הברית למדינות המפרץ". מדינות המפרץ מנסות כעת להראות שהיו להן הישגים במפגש עם הנשיא אובמה, שר החוץ הסעודי עאדל ג'ביר אמר ב-15 במאי בראיון לעיתון "א-שרק אלאווסט" כי "הייתה זו פגישה היסטורית חסרת תקדים" שדנה בחיזוק שיתוף הפעולה הצבאי והתפשטותה של אירן באזור ובהצטרפות לוחמים זרים לארגון דאעש והגברת שיתוף הפעולה המודיעיני. הנשיא אובמה אימץ את עמדת מדינות המפרץ בקשר להמשך שלטונו של הנשיא בשאר אסד בסוריה הגורסת כי "אין שום תפקיד לבשאר אסד בעתידה של סוריה". לגבי המצב בתימן הייתה הסכמה בין הצדדים בצורך בפתיחת דיאלוג ומציאת פתרון פוליטי למשבר.

מה משמעות "השותפות האסטרטגית החדשה"?

ככל הנראה, מדובר בהקמת מערכת הגנה אמריקנית מפני טילים עם מערכת התראה מוקדמת למדינות המפרץ אך עדיין לא נקבע היכן היא תוצב. כנראה שהמערכת דומה לזו המוצבת במדינות מזרח אירופה כמו רומניה ופולין אך בהבדל אחד, מדינות אירופה זכאיות להגנה בתוקף חברותן בנאטו ואילו מדינות המפרץ לא קיבלו הצעה מהנשיא אובמה להצטרף לנאטו. בהודעת הסיכום של המפגש נכתבעל שליחת ועדות של מומחים לדון בצרכי ההגנה במדינות המפרץ, ייתכן שהכוונה גם לנציגים של חברות נשק גדולות, עסקות נשק חדשות כאלה יעלו מאות מיליוני דולרים. אם ארצות הברית רצתה למנוע מרוץ חימוש במזרת התיכון הרי שהשיגה את התוצאה ההפוכה. הסכם הגרעין הצפוי בין אירן למעצמות יגביר ככל הנראה את מרוץ החימוש באזור. מעניין יהיה לראות את עמדת ישראל והלובי היהודי בארצות הברית כאשר יתבררו בפרוטרוט תוצאות הפגישה של הנשיא אובמה עם מנהיגי המפרץ, האם למשל עסקות נשק חדשות בין ארצות הברית למדינות המפרץ יפגעו ביתרון האיכותי של ישראל? האם הן יגבילו את יכולותיה הצבאיות של ישראל באזור המפרץ? - הדברים עדיין לא ברורים לגמריי, אולם בהתרשמות ראשונית ניתן לקבוע דבר אחד ברור, הנשיא אובמה השיג את כל מה שהוא רצה מהמפגש, הוא לא ויתר על אירן כשותפה אסטרטגית, הוא הצליח להרגיע בינתיים את מדינות המפרץ וגם פתח פתח חדש לעסקות נשק חדשות עימן שיסייעו לתעשיה הצבאית האמריקנית.