הצגה יכולה להיות עם מסר פוליטי ימני, יכולה להיות עם מסר פוליטי שמאלי, יכולה להיות ללא מסר פוליטי כלל.
ומשרד התרבות איננו הקומיסר של התכנים, איננו הצנזור המחליט מה יעלה על הבמה ומה לא, ההחלטה על תכני הצגות היא עניין:
1) לצופים, קוני הכרטיסים אשר מצביעים ברגליים
2) במקרים קיצוניים, לחוק
כלי העידוד והתמיכה של הממשלה בתרבות, לא אמורים להשפיע על תכני ההצגות והמופעים. אנו מדינה דמוקרטית עם חופש ביטוי.
מן העבר השני נשאלת השאלה מדוע הציבור נדרש לממן תרבות הנוצרת בלב המדינה, ביישובים עשירים ומבוססים, בהם צריכת התרבות היא גבוהה.
על-פי צבעים
הציבור אמור לסייע במימון לחלשים, לחולים, למוגבלים, מה פתאום לסייע לתרבות בצנטרום של הפיילה של המדינה? כי הרי במרכז המדינה יש קוני כרטיסים לרוב, ואם אין די כסף, אנא יקצצו במשכורות השחקנים, בעיקר הבכירים שבהם, או יעמידו תכנים איכותיים יותר על-מנת למשוך יותר צופים.
לו הציבור הרחב היה מבקש לממן על-פי צבעים פוליטיים, ניתן היה להבין זאת, כל אחד מאתנו הרואה איך גרבוז למשל מזלזל בחלק מהעם שואל עצמו האם את זה אני צריך לממן? האם את הביצה התל אביבית היוצרת את הדעות החלולות האלה אני צריך לממן? האם זלזול ברוב הציבור הוא תרבות, או תת תרבות.? והאם אני צריך לממן את ענת וקסמן, ואת יהושוע סובול, ואחרים, והתשובה לשאלות האלה היא לא תשובה פוליטית היא תשובה ג"ג החברה האלה הם תושבי ביצת תל אביב, הם השמינו וכעת בועטים, ואין כל בעיה עם ההשמנה הזו כל עוד היא ממומנת מכיסם.
על מדינת ישראל לחדול מכל תמיכה בתרבות הנמכרת לציבור (בניגוד לתרבות הניתנת לו חינם) - בערים הגדולות, התמיכה הזו היא מקור מימון לשומן מזיק ותו לא, ומאחר שיש לנו רק קופה אחת, התמיכה הזו באה על חשבון נתמכים אמיתיים חלשים, חולים, נכים.