כשקוראים את פרשת השבוע, עם הסיפור של המרגלים, אפשר די בקלות להבין אותם. הרמב"ן אפילו שואל מה היה חטאם הגדול של המרגלים, הרי הם חזרו עם תשובות שתאמו במדויק להגדרת המשימה שלהם, ומדוע זה נחשב להם לחטא? וחטא חמור כל כך שקיבלו עונש קשה; הם עצמם מתו במגפה ויתר העם נענש בארבעים שנות נדודים במדבר, שבמהלכן מתו כל מי שהיו בוגרים בזמן חטא המרגלים. למעשה, אפשר לשאול יותר מזה, הרמב"ן מזכיר בדבריו את ההתפרצות של כָּלֵב שרק בעקבות דבריו אמרו המרגלים ש-...הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא... עד אז, לכאורה, הדיווח שלהם היה אמיתי (במדבר יג): [כז] וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. [כח] אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.
שאלה של דגשים
וכדי להשלים את התמונה, הם הוסיפו ואמרו: [כט] עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. לכאורה, הדיווח הוא ענייני בהתאם למשימה שקיבלו: ...עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. [יח] וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ—הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. [יט] וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ—הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה—הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. [כ] וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ... ענו על מה שנשאלו, אז איפה פה החטא? שואל הרמב"ן. והנה בשלב הזה מתפרץ כָּלֵב: [ל] וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ—כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. הכל בסדר, אז למה הוא מתפרץ? הרי הם עוד לא אמרו שום דבר בעייתי. אבל כלב הבין מיד ששום דבר אינו בסדר, כדלקמן.
בני האור החשוכים
בימים האחרונים מלאים כלי התקשורת בדיווחים על שחיתות שנחשפה במה שנחשב עד לאחרונה קודש הקדשים של שלטון החוק במדינת ישראל, אצל "בני האור" לא פחות. ולגמרי מן הצד מביט האזרח הפשוט במהומה התקשורתית ואינו מבין על מה רגשו כלי התקשורת. האמנם חדשים להם הסיפורים האלה, ועוד רבים אחרים שטרם נחשפו? הרי אפילו הוא, האזרח הפשוט, בלי להיות מקושר ומרושת עם כל המקורבים וסייעניהם, מזמן היה ברור לו שכל המדינה בנויה על שחיתות. במדור זה אפילו נכתב לא פעם ששיטת הממשל אצלנו מחייבת שחיתות. ורודפים דוקא את מי שמתעקש להישאר נקי, את מי שמתעקש לא לקחת שוחד ולא להמציא הטבות למקורבים רק כי הם מקורבים. ככה זה היה כל השנים, אז מה החידוש המסעיר שנתגלה פתאום? ולא מיותר להזכיר שכבר כתבנו על כך לפני כעשר שנים (פורסם ב-2.6.2005).
האמנם הפתעה?
סביר להניח שאכן שום דבר פה אינו חדש באמת; סביר להניח שרבים מהמצקצקים בלשונם ידעו, לפחות חלק מהעובדות, בזמן אמת אבל מכיוון שהתרגלו לאתרג את אנשי שלומם, זה הפך אצלם לטבע והם "לא ראו ולא שמעו". כך יצא שהם "הופתעו" מהפרשיות שנחשפו. אבל האמת היא שמה שהתחדש זה רק החשיפה הפומבית והאילוץ שנוצר כתוצאה ממנה, להעמיד לדין את המושחתים. כאמור, גם לפני עשר שנים, כמעט בדיוק, כתבנו על השחיתות ואז העלינו טענה בדבר השיטה המעודדת שחיתות. זה מתחיל בכך שהטפל נתפס כעיקר וממילא העיקר נתפס כטפל. ביומיום התקשורתי מועלית שוב ושוב הטענה שאנשי השלטון דואגים לשרידותם האישית ולא למילוי השליחות שהוטלה עליהם על-ידי העם. זה נאמר על הפוליטיקאים ולעתים קרובות שלא בצדק.
לשים לב לדקויות
מה שלא טורחים לכתוב ולומר הוא שטענה זו נכונה, וביתר שאת, ביחס לפקידים שלא נבחרו על-ידי העם ושלמרות העובדה שלא נבחרו, כל עניינם הוא להשליט את השקפת עולמם על הכלל. והתקשורת, חלק ממנה - לא רק שהיא משלימה עם המציאות הזאת - היא אף מטפחת אותה, בטענה שמדובר בבני האור שנלחמים בבני החושך. כעת מתגלה לעין כל שבני האור חשוכים לגמרי. כאמור, המציאות הזאת אינה חדשה, כעת היא רק נחשפת. האליטה מתגלה כירודה ביותר מבחינה מוסרית. גם המרגלים ששלח משה נמנו על האליטה של עם ישראל. ומיד אחרי שהתחילו לדווח, וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. מה הציק לו שככה התפרץ? מסתבר, אומר כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', שכלב הבחין בכך שהם הפכו את הטפל לעיקר וממילא הבין כי הם מתכוונים להפוך את העיקר לטפל. ומגישה כזאת, ידע כלב, טוב לא יכול לצמוח.
בלי חשבונות מיותרים
בניסוח השליחות משה אומר למרגלים: [יח] וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. [יט] וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. עד כאן זה ריגול צבאי לכל דבר; האם ניתקל בכוח חזק או חלש? האם הערים מבוצרות או פרוזות? אחר כך בא עניין נוסף, מה נרוויח מזה שנכבוש את הארץ, מה יהיה שכרנו?: [כ] וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ... בעיני משה, וכך גם הבהיר למרגלים, העיקר זה ביצוע המשימה, בזה יש להתמקד. בנוסף לכך יש להתייחס לתועלת שתצמח לנו מכך. המרגלים חזרו אחרי ארבעים יום ודיווחו: ...בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. רגע, אבל הנושא הזה היה אחרון בהגדרת המשימה שקיבלתם, מדוע הוא מוצג ראשון?
לא לחרוג מהגדרת השליחות
ומה עם החלק הראשון בהגדרת המשימה? על כך הם ענו: אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. את ה-אֶפֶס הזה יכלו להוסיף רק על-רקע ההקדמה של החלק השני לראשון. את זה שמע כלב ונדלק: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה... אם הם הפכו את הסדר, אם הקדימו את הדיווח על התועלת הצפויה מביצוע המשימה לפני שדיווחו על המשימה עצמה, סימן שהם עושים חשבונות צדדיים, עירבו פה אינטרסים אישיים ודעות פרטיות. כי כאשר שולחים חייל במשימה מוגדרת, לבחון מהי הדרך הנכונה ביותר לכבוש יעד מסוים, אסור לו להביע דעה לגבי עצם המשימה, אם שווה או לא שווה להשקיע מאמץ בכיבוש. גם לא שאלו אותו אם המשימה אפשרית או לא, ממילא אין זה עניינו להביע דעה. אולי אחר כך, אחרי שישלים את המשימה, יוכל להביע דעה, לא קודם.
ניסיון למזער נזקים
כלב הבין היטב את הרעיון הזה ואכן דבק בביצוע המשימה בלי לעשות שום חשבונות. האמת היא שכבר בשלב מוקדם הוא זיהה את הלוך הרוח של חבריו וחשש מאוד פן ייסחף אחריהם. מה שקורה לרבים וטובים אצלנו. מן הסתם, באותו שלב מוקדם הוא לא היה לגמרי בטוח שאמנם יש להם כוונות כאלה, אבל סימנים לכך הוא זיהה. שעל כן, כאשר הם מגיעים לאזור חברון, הוא פורש מהם לכמה דקות, רץ למערת המכפלה ומתפלל שבזכות האבות הקדושים הוא ינצל מעצת המרגלים. לכן הוא לא הופתע כאשר שמע את סדר הדברים בדיווח שלהם והבין מיד לאן הם חותרים. הוא ניסה למזער נזקים, אבל הם התעקשו ואף החריפו את הניסוח: אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. כלפי הקב"ה כביכול. ועוד הוסיפו: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא... יוצא לכאורה שכלב הוא שגרם להם להחריף את הניסוחים.
המניע הנסתר
אבל האמת היא שהתפרצותו רק הניעה אותם לחשוף את מניעיהם הנסתרים. כמו שאומרת הכותרת לרשימה זו - כותרת הלקוחה מתהלים (קו, כד) - המאיסה בארץ היא שהניעה אותם. אומנם הודו ואמרו שהארץ היא זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אבל כדי ליהנות מהחלב ומהדבש צריכים לטרוח הרבה וממילא לא ישאר להם מספיק זמן פנוי לעניינים שנראו להם חשובים יותר, לעסוק בעניינים שברומו של עולם. ועל-פי שכל, הם לכאורה צדקו; שכן העיסוק בעניינים יומיומיים עלול לגרור את המתעסק כלפי מטה עד שישכח את הלמעלה. מזה הם חששו והחשש סביר בהחלט. הרי אנחנו יכולים לראות במו עינינו שזה קורה לרבים, שנסחפים אחרי העיסוק שלהם ויורדים מטה מטה ברוחניות וברמת המוסר. אלא שהקב"ה ציווה לכבוש את הארץ כדי להתעסק בעניינים היומיומיים, הנחותים לכאורה, ובו-זמנית לשמור על רמה רוחנית מירבית.
לדבוק בדרכו של משה
זה גם מסביר את הניסוח המוזר לכאורה של ההתפרצות של כלב: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה... לכאורה, הרי עד כאן רק המרגלים דיברו, אז מדוע וַיַּהַס אֶת-הָעָם? היכן ראינו שהעם דיבר? וחוץ מזה, מה פירוש וַיַּהַס... אֶל-מֹשֶׁה? וַיַּהַס פירושו השתיק. למה אֶל-מֹשֶׁה? אלא שלכלב הייתה טענה פשוטה: איך בכלל אפשר להיתפס לחישובים של שכל אנושי ולהתעלם ממנהיגותו של משה, מנהיגות שהוכיחה את עצמה כעל שכלית לגמרי? אכן, דוקא אנשים חכמים ואפילו צדיקים עלולים ליפול בטעות כזאת, אבל יהודים פשוטים מאמינים באמונה פשוטה שמכיוון שהקב"ה הבטיח לנו את הארץ, שום כוח בעולם אינו יכול לשנות זאת, ולא משנה אילו חישובים הם יעשו. אל היהודים האלה פנה כלב; ביקש מהם להתעלם מהרעש התקשורתי המחריש אוזניים ולדבוק במשה ובדרכו.