למרות שמאז שבחרתי בנתניהו לראשות הממשלה אכלתי הרבה את הלב, הרי יש רגעים שאני שב ומבין מדוע עשיתי כך. אחד מהרגעים האלו הוא התמונות הקשות של הפגנות הפעילים החברתיים כנגד ראשי המערכת הבנקאית. כאן באה לידי ביטוי הישראליות המכוערת של המחנה ה"אנחנו" (זוכרים את "זה אנחנו או הם?").
זאת המנטליות הישראלית שגורסת שבצעקות ובהפגנות זעם, אפשר לגבור על החוק ושלטון הצדק. פעילים אלו הם אנשים שלא שילמו חובות, שניצלו את המערכת החלשה של הגביה בארצנו כדי להתחמק מתשלום והחובות שלהם גדלו כל הזמן, עד שהוצאו נגדם צווי עיקול. הם עכשיו מרגישים שמגיע להם לבוא ולפגוע בבעלי החוב (הבנקים הם נציגי השלטון והחוק) – כלומר לפגוע בחוק – כי הרי בארץ מי שצועק ועושה מהומות מקבל את הכול! אנשים אלו רוצים להפוך את ארצנו לבמה לדרמות הרגשניות שלהם, כאשר ידוע שהאדם הוא יצור לא רציונלי וקל לעוות את ההיגיון הישר ואת הצדק באמצעות דרמה וסערות רגשות. שלטון החוק נמצא בסכנה ממשית וארצנו עלולה להפוך למדינה של אנרכיה שיהיה רע לאנשים ישרי דרך לחיות בה.
חילוקי דעות צריכים להתברר במערכת המשפט ולא ברחובות – בדרך חוקית ודמוקרטית ולא ב"כל דאלים גבר!"
מדוע זה קורה?
לא פעם הפרצה שחוק מסוים, שבא להגן על החלשים, לכאורה יוצרת, קוראת לגנב. כך הוא המקרה של חייבים שונים לעיריית ת"א, שהתקשורת הביאה מקרים של הוצאה לפועל שהתפרצה להם לבית. מקרים דומים הביאו לעקירת שיניים של ההוצאה לפועל, שהפכה לכלי ריק וכיום מי שזוכה במשפט חייב להשקיע כספים רבים כדי לממש את הפיצויים שבית המשפט פסק לו. כלומר, מה שקורה הוא שהחוק הופך להיות הפקר ומערכת המשפט, לא אפקטיבית. הדבר לא רק מגביר את מספר האנשים שמוצאים שכדאי לא לשלם חובות, אלא אף מחזק את הפשע המאורגן, שעוסק בגביית חובות.
האפקט רב העוצמה שיצרה התקיפה של החייל האתיופי בידי שוטר, הביאה לכך שהפגנות פרועות והפרות סדר, הפכו להיות כלי נפוץ ומבוקש בידי קבוצות קיצוניות, שדוגלות בהשלטת אנרכיה ואי כיבוד החוק. במקום שהתקשורת תפגין אחריות, ותטפל במקרה הקיצוני של השוטר, בצורה ראויה ואפקטיבית – כלומר הענשת השוטר, הנושא תפס כותרות לא פרופורציונליות וכל השוטרים הפכו להיות אלימים בעיניה.
איך כל זה קורה? זה מתחיל מכך שקורה מקרה יוצא דופן ואמצעי התקשורת מפרסמים אותו בהבלטה (בייחוד אם מדובר באישיות מפורסמת). האמת העצובה היא שאנחנו נוטים להתייחס למקרים בודדים, מרגשים וזונחים את כלל המקרים, המביעים, סטטיסטית את האמת לאמיתה.
המוח שלנו בנוי לטפל אינסטינקטיבית במקרים דחופים וחמורים, אבל קשה לו לנתח בצורה לוגית את הדברים ולהגיע למסקנות הנכונות. ההתפתחות האבולוציונית הפכה אותנו למסיקי מסקנות מעולים, אבל עדיין איננו יודעים להתמודד עם מסקנות אלו בצורה רציונאלית.
מהדורות החדשות שלנו מלאות בציטוט דברים שפוליטיקאים זה או אחר אמר. לרוב אלו דברים לא פרופורציונלים, שבאים לנגן על הרגשות שלנו ולעורר תשומת לב ציבורית. אבל את מה שחשוב יותר, מה עושה כל פוליטיקאי, נבחר ציבור, כדי למלא את המטרות שלמענן נבחר – איש לא בוחן ברצינות. אלו דברים שהולכים לאיבוד בלהט התקשורת להביא דברים מסעירים, שעובדים על החושים ולא על המוח ועל ההיגיון.