נתחיל בזוטות. האו"ם. מוסד בינעולמי מכובד, תקוות האומות המתאחדות חדשים לבקרים כמו אטומים ממוגנטים בתערובת ביולוגית טרומית. עתה הוא תוסס ומסריח קצת מעודף כימיקלים בארץ הבוקרים, כדי להמשיך ולהתעלל באינדיאנים מודרניים כמה שיותר. שימו לב, בבקשה, אמריקה הדמוקריקטורית מממנת בהנאה את כל המופעים שלו, לא כמו בארץ. כיהודים אתם חייבים להבין דבר מתוך דבר גם מתוך וטו. זוכרים את ועידות דרבן - למה זה דרבן את העולם? איך הרצוג האב קרע את עלילת-דמנו על דלפק או"ם שותת כשמאחוריו חרוטים דברי יהודי הזוי מרוב בלבול: וכיתתו חרבותם...? היום ביבי מכריז שהאו"ם צבוע, שהעולם צבוע... וכשמדובר ביהודים הוא חום – כלומר, חרא, גבירותי ורבותיי, למה להסתיר את שאט הנפש מאחורי מסווה תרבותי כביכול שגם הוא המצאה אירופית להסוואת מעשי רצח עממיים שמתרחשים פה אלפי שנים. גם היום.
מה רואה לנגד עיניו צעיר מבולבל בן 21 שמתעורר בבוקר עם אקדח ביד? את העולם כמובן. העולם המחייך בתפאורות ססגוניות המתחלפות לפי מצב הרוח של פרסומאים. הכל בצע וצביעות. איך אפשר לא להתבלבל כשאתה יודע שבעצם כולם רוצים לרצוח זה את זה וגם אותך?
נעבור הלאה אל הדברים הקשים באמת. אולי הם לא אמת אוביקטיבית, אבל אני אישית נפגעתי מהם. הם נכתבו לפני 2000 שנה על-ידי אנשים נאורים וקדושים שזכו למגע אור אלוהי והפכו מקניבלים מובהקים לאוהבי אנוש. על הצלחת, כמובן. כמה חיצי אהבה הם המטירו לעברו של עולם מבולבל, כמה 'לחי שנייה' הם הגישו במיסות היפהפיות שהמיסו את הבשר והפכו אותו לרוחני וריחני, תאווה לחיך. אני לא צוחק, כי איך לצחוק מהשקשוקה שהם עשו מאבות אבותיי היהודים? רק לאחרונה שרפה אירופה את יהודייה... וכבר חלפו אלפים שנה והביזיון והגיעה עת התרבות, הנאורות והאור. אבל משהו עדין צורב אותי ומעשן את נשמתי. יודעים למה? כי זה עדין מתרחש פה אתמול אחרי הצהרים וגם היום. רואים את זה בכל רחבי העולם הרחבים. אז...
קניבל פוסל במומו
מה רואה לנגד עיניו צעיר מבולבל בן 21 שמתעורר בבוקר עם אקדח ביד? את העולם כמובן. העולם המחייך בתפאורות ססגוניות מתחלפות לפי מצב הרוח של פרסומאים מהוקצעים. הכל צבע וצביעות. איך אפשר לא להתבלבל כשאתה יודע שבעצם כולם רוצים לרצוח זה את זה וגם אותך?
אצל קניבלים הכלל היהודי 'הפוסל במומו פוסל' עובד הרבה יותר טוב מאשר אצל נירו לוי. כי קניבל אינו לוי ולא כוהן - הוא בעל תיאבון בריא, יצר חי, ויש לו בטן מלאה היגיון מעשי בדרך אל מדפי הבשר בסופרמרקט הבנלעומתי. מה אמרו הפגאנים כשהפכו לקדושי עליון? היהודים אשמים, היהודים ערפדים מוצצי דם ומרעילי בארות, היהודים תולעי אשמדאי שחובה וצריך להשמידם. היהודים. הדת הנוצרית, עד היום, בכתבי הברית החדשה נאמר במפורש שהנוצרים הם בני ישראל, היהודים החדשים ועל הישנים, המעופשים והנבזים אבד הכלח. הצימאון לדם קיים מקדמת-ד.נ.אי. הנצרות לא מתעלמת ממנו ולא מתווכחת אתו. היא מנקזת אותו על מזבחה לעבר היהודים. לא תודו שזו השקעה חכמה ומניבה לימים רבים שיבואו?
זה מצב שבו נמצאת הכנסייה שנות אלפים, מאז נוסדה. או – או. מצב הביניים הזה בלתי נסבל. או הכנסייה - או היהודים. כל כך הייתה בטוחה שהיהודים ייעלמו, כמו האינדיאנים באמריקות. עכשיו היהודים האלה כבשו להם את המקומות הקדושים...
מה רואה לנגד עיניו צעיר מבולבל בן 21 שמתעורר בבוקר עם אקדח ביד? את העולם כמובן. העולם המחייך בתפאורות ססגוניות מתחלפות לפי מצב הרוח של הפרסומאים וכמות הסמים הספוגה בדמם. הכל צבע וצביעות. איך אפשר לא להתבלבל, יודע שבעצם כולם רוצים לרצוח זה את זה וגם אותך?
למה הוא רצח כושים? כי גם הם נחשבים, כמו היהודים, זבל אנושי, כמו האינדיאנים שנקצרו לפניהם. הכנסייה טיפחה באהבה מסורת של רצח מתוך אהבה, אבל איש הגון לא יאשר זאת אפילו בתנועת ראש או קריצה. רצח אינו רשום בטאבו כנכסי צאן ברזל של מדינות, אפילו לא אמריקה או רוסיה או סין. אין פה טובים או רעים. מדובר ביצר קיום היולי - והוא שייך במובהק גם לבני אדם בעלי שכל מופגן, ותרבות עם מוזיקה קלאסית. רצון קיום הינו תפיסת עולם, תובנה שקולה ומכובדת, שבה הפוסלים במומם אומרים בתת-מילים מרומזות שאסור להתבלבל כשבסביבה מתרוצצים תת-אנושיים מכל מיני סוגים. זה מה שהכנסייה אומרת אלפים שנה על היהודים ואיש עוד לא קם להכחיש. הפרוטוקולים של זקני הכנסייה נמצאים בברית החדשה וכל אחד מוזמן לקרוא את התיעוד ההיסטורי הממושך. איש עוד לא קם להתנצל על כך, או לשלם לנו פיצויים ולחזור בתשובה. איש בכנסייה עוד לא חבט על חזהו ואמר לעולם שהכנסייה היא האשם בהיסטוריה העקובה מדם. ולכן...
מיהו גיבור? הכובש עם יצרו
יצר, טוב או רע, הוא מהותו של תא ביולוגי שנוצר לפני כמה מיליארדי שנים של תסיסה ועתה הוא נלחם בתובנה אינטלקטואלית, תבנית סרטנית מתפתחת שנוצרה לפני כמה אלפי שנים בלבד, מנסה להתמודד על הבכורה, לכרסם ולזלול את כל התאים הביולוגים או לסרס אותם, או לעוור אותם כמו נחש מלך בני עמון. זה יצליח? אולי. אבל איש אינו יודע מתי וכמה דם עוד יישפך במאבק על הבכורה. לכאורה נראה שהעולם נוהר אל עבר התבנית האינטלקטואלית הקורצת שאולי תנצח בסופו שלו דבר, אבל בדרך לאי-שם העולם גם נוער - וזה מטריד, בעיקר את היהודי שמתחבא בתוכנו ואינו רוצה להתבולל.
מה רואה לנגד עיניו צעיר מבולבל בן 21 שמתעורר בבוקר עם אקדח ביד? את העולם כמובן. העולם המחייך בתפאורות ססגוניות מתחלפות לפי מצב הרוח של הפרסומאים. הכל צבע וצביעות. איך אפשר לא להתבלבל כשאתה יודע שבעצם כולם רוצים לרצוח זה את זה?
נחזור לזוטות כי זה כל מה שאנחנו מסוגלים לקלוט, בעצם. האו"ם. ראיתם פעם את המדינות הדמוקריקטוריות מתאחדות ואומרות לכל השוטים שבעולם, די תפסיקו להכות! תפסיקו לבלבל את המוח! תפסיקו להסית ולשקר! תפסיקו לחורר את קרקעית הספינה שבה גם אתם שטים! לא ראיתם ולא תראו. כי מדובר בקריקטורות, דו-ממדיות, שטחיות, מאגנה-חארטה-בארטה. כבר יש לנו מאדונה בבידור – אז למה שלא יהיה שם גם אפיפיור?
זה מה שרואה לנגד עיניו כל צעיר בן 21 כשהוא קם בבוקר ומתברר לו שהעולם בחוץ מטורף כהרגלו מאז ומתמיד. מזה אלפים שנה דופקים לו ולנו את הראש. לכם, גבירותיי ורבותי, אני רוצה להוסיף ולומר: בחוץ יש מלחמה. גם אני, כמוכם, אידיאליסט חם-לב ויפה-נפש סבור כי יצר לב האדם טוב מנעוריו – אבל תגידו אתם, מה מתרחש במוחו כשהוא מתבגר ומגיע לגיל 21?
גם אני סבור כמו כל נורמטיבי שהעולם - באופן כללי, בגדול, אולי אפילו בענק - צועד באון לכיוון הטוב המוחלט, שבו על ראש ההר הרחוק והגבוה מתנפנף הדגל שכובש האוורסט הרוחני הראשון, היהודי, הניף כסיסמת עולם: "וכיתתו חרמותם לעתים". 'כשהתעוררתי', כתב משה רבנו על הסלע ממנו פרצו מים חיים, 'גיליתי שהעולם עוד ישן'...
גם אני כמוכם בדרך, שואל: אתם סבורים שהוא עומד להתעורר? עד שנהיה ממש בטוחים שכולם הולכים לעבר ההר הגבוה, יש להתייחס לעולם כאילו הוא 'דפוק'. לכן מתחת לכפפות המשי האופנתיות גם אני משחיז ציפורנים. סליחה.
צי ניט זיין דערשראָקן