פרסום דוח ועדת זכויות האדם של האו"ם הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מהלכים האמורים לפגוע במעמדה של ישראל בעולם ולהפוך אותה למצורעת. לפני שנתייחס לאחדות מן הנקודות הנראות לי כחשובות, מספר הבהרות. ראשית, צה"ל אינו ארגון טרור. הוא פועל על-פי הנחיות הדרג המדיני כיאה במשטר דמוקרטי. לפי מיטב ידיעתי, צה"ל לא ביצע
פשעי מלחמה כמתואר בדוחות השונים. במבצע צוק איתן הצבא פעל על-פי החלטות הדרג המדיני הן מבחינת עוצמת האש, והן מבחינת שימוש באמצעי הלחימה. אין כל אפשרות לקבוע אם צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. כן ניתן לקבוע בוודאות מלאה שצה"ל אינו נוהג בפחות מוסריות מכל צבא מערבי אחר, ודאי לא צבאות המעצמות הגדולות, כולל ארה"ב בעירק או רוסיה באוקראינה לדוגמה.
אם קיימים מקרים של חריגת חיילים מן הנהלים והפקודות, על רשויות צה"ל והמערכת המשפטית לחקור ולהעניש. הפיכת צה"ל לבלתי מוסרי או אפילו קלגסי, זו שטות ואיוולת. שנית, אין זה סוד שהוועדה לזכויות האדם של האו"ם מוטה אידיאולוגית, יש שיאמרו אנטישמית. אין בקביעה זו כדי לפטור את ישראל לנהל מאבק בינלאומי עיקש ורב היקף. לעניות דעתי, ממשלות ישראל האחרונות כשלו כשל צורם מאוד במאבקן בזירה הבינלאומית. הסיבות בהמשך.
לא תהיה זו הגזמה אם נאמר שמתיחת קו שווה בין ישראל לבין חמאס ביחס לאשם בצוק איתן היא חמורה מאוד מבחינתה של ישראל. יהיו חילוקי הדעות בתוך ישראל או מחוצה לה אשר יהיו, הרי לא ניתן, בשום פנים ואופן, לטעון שישראל היא מדינת טרור. לעומת זאת, ארגון חמאס הוא ארגון טרור ומוגדר ככזה בפורומים בינלאומיים ובמדינות מערביות אחרות. עצם העמדת ישראל לצד חמאס זו פגיעה ממשית במעמדה של ישראל. גם הקביעה ההזויה לפיה המנהרות ההתקפיות שחמאס חפר והפתיעו את צה"ל, לפחות מספרית, שמא הן נועדו לפגוע בחיילי צה"ל כיעד לגיטימי במלחמה ולא באזרחים, היא מקוממת.
הדוח מותח ביקורת חריפה על ישראל בגלל פגיעה מאסיבית באוכלוסייה אזרחית, כולל מספר ההרוגים בצד הפלשתיני. ברור שבתוך המספרים הללו כלולים מספר הילדים שנהרגו או נפצעו אנושות. כדי "לאזן", הדוח מבקר את חמאס שהמטיר טילים על אוכלוסייה אזרחית בישראל. גם השוואה זו מקוממת לאור העובדה שמרבית יעדי התקיפה בעזה היו ממוקמים בתוך בתים של אזרחים ולא במחנות צבא מסודרים. זה הרי עיקר הפעילות הטרוריסטית. ולמרות שלכל ברור שאין צבא מסוגל לעבור מבית לבית ולשלוף את הטרוריסט או לפוצץ רק המטען בלבד. הדוח, כאמור, מטיל צל כבד על ישראל.
סביר להניח שפרטי הדוח האחרים מוכרים היטב לציבור הקוראים, לכן אין טעם להרחיב על כך. אלא שאת הדוח הזה יש לראות, לעניות דעתי, בקונטקסט הרבה יותר רחב, והוא מעמדה הבינלאומי של ישראל, הבידוד המדיני, הגינויים בכל הפורומים הבינלאומיים, המשבר העמוק עם ממשל אובמה ומדינות אירופה האחרות. כך, מי שמנתק את היוזמה הצרפתית לחידוש המו"מ וקביעת מועד לסיומו, טועה. שר החוץ הצרפתי השוהה באזור אינו בא לטייל בלבד. ככל שהיוזמה הצרפתית תתפוס תאוצה, כך ישנו סיכוי/סיכון שמדינות אירופיות אחרות תצטרפנה.
מה יקרה לקראת סוף השנה במועצת הביטחון, לשם יגיע גם הדוח המוזכר לעיל, אין לדעת. בגלל מדיניותן של שתי הממשלות האחרונות, ישראל הפכה להיות יותר מצורעת בזירה הבינלאומית מאשר החמאס או הרשות הפלשתינית. זה היפוך מוחלט ממה שידענו. אז הח"כ ד"ר מייקל אורן שהוא דיפלומט ישראלי רב-הכרה בארה"ב ופחות בישראל, יכול לכתוב ספר ולאבחן אצל אובמה מחלות נפש או חסכים פסיכולוגיים מהיום ועד קץ העולם. לא זו בלבד שאורן מתבזה, בלשון המעטה, אלא ש"עובדות" אלה לא ישנו את יחס הממשל לישראל. ומי יודע מה תהיה עמדת ארה"ב באותה ישיבה מיוחדת של מועצת הביטחון לקראת סוף השנה? האם מישהו יכול לתקוע לידינו שבאופן אוטומטי אובמה יורה על הטלת וטו? האם כל האווירה העכורה ממש בין שני המנהיגים, נתניהו ואובמה, תורמת למחיקת בושת הדוח של הוועדה לזכויות האדם או שמא מקשה? התשובה ברורה.
מאז פרסום הדוח שמעתי וקראתי פרשנים שונים. לרוב, ההתייחסות הייתה משפטית תוך ניסיון למצוא את המענה המשפטי לדוח. ראש הממשלה ושרים אחרים ידעו לתקוף קשות את הדוח, אפילו בצדק מסוים. אלא שעל כף המאזניים מונחים אינטרסים חיוניים ביותר של ישראל מעבר לנושא המשפטי. נכון, מי שסבור ששר ביטחון לשעבר ורמטכ"ל,
שאול מופז, או שרת המשפטים לשעבר,
ציפי לבני, הצריכים לחשוש לטוס ללונדון שמא ייעצרו בשדה התעופה, זהו מצב תקין, טועה טעות מרה.
מי שסבור שקצינים בכירים לשעבר הפכו להיות לפרסונה נון גרטה במדינות אירופה השונות זה מצב נורמלי, טועה שוב. מי שסבור שההסברה הישראלית בחו"ל המתמקדת באמירות מן הסוג של אלה שהשמיע מייקל אורן לגבי "מחלותיו" של אובמה, או בקביעה שישראל ניתנה כולה ליהודים בהיותם העם הנבחר ושישנם סימוכין אולטימטיביים בתנ"ך, או תשובות "ציוניות" של בנייה בכל רחבי השטחים, כולל מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים, כל אלה יסייעו לישראל להיחלץ מן המשבר הנוכחי או זה שעוד יבוא, חולם באספמיה.
מי שמעלה על דעתו שהאלטרנטיבה ליוזמה ישראלית רבת היקף המעמידה במרכזה פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני על-פי המתווה של נתניהו עצמו, היינו חתירה לכינונה של מדינה פלשתינית מפורזת, היא מדיניות של שב ואל תעשה, יופתע מחדש מדוחות דומים לזה של הוועדה לזכויות האדם. שחצנות ו"יהיה בסדר" לא יפתרו את הבעיות הקשות של ישראל.