האם אדם אשר שומר על נכס של חברו ועושה זאת ללא כל תמורה, אחראי להשיב את הנכס במלואו גם אם נגרם לו נזק בלתי הפיך? שאלה זו, העוסקת במונח ההלכתי-משפטי "שומר חינם", מעלה שורה ארוכה של קושיות מוסריות ומשפטיות כאחד. כעת, הבה ננסה להבין מהי אחריותו המשפטית של אותו שומר חינם ונבחן מקרה לדוגמה שנדון לאחרונה בבית המשפט השלום ברמלה.
סעיף 1(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז-1967, מגדיר שומר חינם באופן הבא: שומר נכס אשר איננו מקבל כל טובת הנאה בגין השמירה. אחריותו של שומר חינם מוגדרת אף היא בחוק ונקבע, כי אם הנכס אבד או ניזוק בעקבות
רשלנותו של שומר חינם, האחריות מוטלת על האחרון. חשוב להדגיש, כי הלכה פסוקה היא ששמירה לא תלויה בכריתת חוזה או עריכת הסכם בין הצדדים. כלומר, די בכך שאדם מחזיק בנכס לא-לו כדי שיתגבשו יסודותיה של השמירה ברמה המשפטית. יתרה מכך: אין כל חובה שהנכס יועבר לשומר חינם בכוונת מכוון או במישרין. המבחן העיקרי הוא אפוא היכולת של השומר לפקח על הנכס ולשמור עליו.
מידת הרשלנות של שומר חינם במקרה של נזק לנכס נבדקת לפי עוולת הרשלנות המפורסמת (סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין). בקליפת אגוז, רשלנות לפי פקודת הנזיקין היא התנהלות באופן אשר איננו תואם את התנהלותו של אדם סביר בנסיבות המקרה. עוולת הרשלנות מתחלקת כידוע לכמה מרכיבים - קיומה של חובת זהירות מושגית, קיומה של חובת זהירות קונקרטית, הפרת חובת הזהירות וקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות ובין הנזק.
מבחינת שומר חינם, עצם הגדרתו כ"שומר" לפי חוק מקימה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית. לפיכך, אם בית המשפט נדרש לבחון את רשלנותו של שומר זה, עליו לבדוק האם חובת הזהירות הופרה, האם נגרם נזק, והאם התקיים הקשר הסיבתי (העובדתי והמשפטי) בין שני המרכיבים.
ככל שמדובר על נזק שנגרם לנכס בזמן היותו אצל שומר חינם, בית המשפט בוחן את התנהלותו של השומר. דהיינו, בית המשפט מבקש לבחון האם השומר התנהל שלא כפי שמצופה ממנו כאדם סביר, והאם התנהגות זו הביאה לגרימת הנזק לנכס שנשמר חינם. על-מנת לעשות סדר בדברים, נביט על מקרה שאירע לאחרונה.
אישה הפקידה בידי חברתה 150,000 שקל. המעטפה עם המזומנים ניטלה על-ידי החברה והושמה בכספת בבנק. כאשר בעלת הכסף ביקשה את המעטפה בחזרה, חברתה הלכה לבנק, הוציאה את המעטפה מהכספת אך לטענתה נשדדה בדרך הביתה. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע, כי למרות שהחברה הייתה שומרת חינם, יש מקום להטיל עליה את החובה לשלם את הסכום במלואו.
בפסק הדין נקבע, כי השמירה הייתה ברשלנות וזו הוגברה כאשר המעטפה נלקחה באזור מסוכן ברמלה אשר השופט הגדיר אותו "מועד לפורענות". יתרה מכך, בית המשפט אף העלה סברה כי השוד כלל לא התרחש, שכן כאשר הנתבעת העידה במשטרה על אודות האירוע, היא לא אמרה דבר על אודות הכסף שנגנב.
"הנתבעת גם לא טרחה, מסיבותיה שלה, לבטח את הכסף האמור", כתב השופט בפסק הדין. "והרי, לאור החשש הגדול היה נדרש כי תנקוט אמצעי ביטוחי כלשהו. גם הקשר הסיבתי ברור לעין כל - התרשלותה בשמירה הובילה לאובדן הכסף". בסופו של היום, בית המשפט הטיל את האחריות על אובדן הכסף על החברה, שומרת החינם, וקבע, כי זו תשיב לתובעת את מלוא הסכום.
כפי שניתן לראות הן מהחוק והן מהפסיקה, שומר חינם איננו חף מאחריות כלפי מי שהפקיד בידיו את הנכס לשמירה. נהפוך הוא, השומר חב כלפי חברו בחובות זהירות מושגית וקונקרטית אשר הפרתן עלולה לעלות כדי רשלנות ועילה לתביעה בנזיקין. אולם, לא מדובר בעניין של מה בכך וסוגיית אחריותו של שומר חינם נתונה לא אחת לפרשנות משפטית. על כן, בין אם אתם מצויים תחת כובע השומר שנטען כי התרשל, ובין אם אתם בצד אשר נכסו אבד, מומלץ לפנות במקרה של מחלוקת לקבלת ייעוץ משפטי.