בשנים האחרונות פתחו רשתות השיווק חנויות חדשות ברחבי הארץ מעל ומעבר ליכולת הקניה של הצרכן הישראלי. צריכת המזון בישראל היא די קבועה ואין שום הצדקה לפריסה כה רחבה של חנויות בצפיפות גדולה. כעת מגיע הזמן לשלם את החשבון, וצריך להיזהר שחלקו לא יגיע גם למגזר החקלאי.
המשבר העצום במגה שמחייב מכירת סניפים, פיטורי אלפי עובדים וכפי הנראה גם הסדר חובות חלקי הוא לדעתי רק ההתחלה. אני מקווה שאתבדה, אבל להערכתי בקרוב נחזה בהתמוטטות כלכלית של רשת נוספת. בעבר כבר שילמו חקלאים מחיר יקר עם קריסת קלאב מרקט והתסריט עלול לחזור על עצמו. חקלאים שנוהגים בחוסר אחריות, עובדים ישירות מול רשתות ללא ביטחונות מספיקים ו"שמים את כל הביצים בסלסלה אחת", כלומר עובדים בעיקר מול רשת אחת, עלולים למצוא את עצמם מפסידים בבת אחת את מפעל חייהם ומקור הפרנסה של משפחותיהם.
חקלאי שרוצה להגן על עצמו צריך לפעול במהירות, שכן אין לדעת אם ומתי תבוא קריסה של רשת או סיטונאי גדול. המפתח הוא רכישת ביטוח טוב שמגן מפני מגוון של תרחישים. חלק מתהליך הכניסה לביטוח הוא בדיקת הסיכונים של הלקוחות בעזרת מידע עסקי מסודר ופיזור נכון של הסיכונים ביניהם. אין לראות את התהליך הזה כמטלה ביורוקרטית מעיקה, אלא תהליך חיובי שמסייע לאתר גורמי סיכון. אצלנו באגודת עין יהב כל לקוח חדש וקיים נבדק בשבע עיניים על-ידי חברת ביטוח חקלאי בטרם הוא יקבל סחורה וכך צריך לפעול כל גוף חקלאי.
ההתדרדרות בשוק הקמעונאי היא איתות נוסף לחקלאים על הצורך והחשיבות בהתארגנות לשיווק משותף. הממשלה נתנה למגזר החקלאי בונוס ענק בפטור מחוק הגבלים עסקיים שרבים אחרים היו מייחלים אליו. זאת מתוך הכרה בחולשתו של החקלאי הבודד מול השוק. אי-אפשר לצפות מחקלאי שעל כתפיו מוטלת מעמסה של ניהול המשק החקלאי לבצע חקירות על מצבן הכלכלי של הרשתות והוא גם חסר את יכולת המיקוח להבטיח תשלום ותנאים הוגנים. השיווק המשותף הוא מפתח להגנה על החקלאי ומעניק שקט נפשי בכל הקשור לקבלת התמורה על התוצרת, שמאפשר להתרכז בעבודה החקלאית עצמה.