עם ישראל ומדינת ישראל זועמים למעלה משבעים שנים על כך שמנהיגי בעלות הברית, רוזוולט וצ'רצ'יל, נמנעו/התחמקו מלבצע מעשה צבאי פשוט יחסית ומעשה אנושי ומוסרי מהמעלה הראשונה: הפצצת מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו והרכבות שהובילו יהודים אליו. קשה לדעת מה היו המניעים לסרבנותם, והאם שיקוליהם היו צבאיים טהורים בלבד. לא סביר שהסיבה הייתה החשש לחיי יהודים שייפגעו במהלך מבצע כזה, יהודים שממילא נועדו לכבשנים.
עם ישראל ומדינת ישראל עלולים לעמוד בתוך שבועות/חודשים ספורים בפני הצורך להחליט החלטה דומה: לעשות או לא לעשות את מה שעם ישראל ומדינת ישראל ציפו מבעלות הברית לעשות. הכוונה היא לשאלה האם לפעול להצלת הדרוזים בדרום סוריה מכוחות הרשע שעלולים לטבוח בהם.
ההחלטה הנדרשת - ויש לה לתת עליה את הדעת כבר היום לנוכח קצב ההתרחשויות בסוריה - היא האם וכיצד להתערב במתרחש סמוך לגבולנו. קל להבין את הנטייה הטבעית שלא להתערב. הן לא מדובר בהצלת יהודים, יאמרו האומרים. ואכן, אין מדובר בבני עמנו. אבל, גם בדוגמה ההיסטורית הנ"ל לא היה מדובר בבני עמם של מי שיכלו לפעול, ולא פעלו.
לכך יש להוסיף גם את המחויבות של עם ישראל ומדינת ישראל לדרוזים אזרחי ישראל, אשר כרתו ברית דמים עם ישראל ועם צבא ההגנה לישראל. מי שמשרת בראש החנית של הכוחות הישראלים, עושה כמיטב יכולתו להגן על עם ישראל ומדינת ישראל, ואף משלם על כך מחיר דמים כבד - רשאי לצפות שישראל תתגייס למען אחיו המצויים בסכנת חיים. בהקשר זה מתלכדים השיקולים המוסריים והמעשיים. אין גם חשיבות ליחסם של הדרוזים הסורים אל ישראל.
הערכת הסיכונים צריכה להיעשות לאלתר, וכך גם בחירת דרכי הפעולה האפשריות למזעור הסיכונים. ככל ששלבים אלה ייעשו מוקדם יותר ובאופן תקיף ונחוש יותר, כך ייתכן שייחסך הצורך לפעול בכוח בכלל וביבשה בפרט. הבהרה חד-משמעית של כוונות ישראל ונחישותה לפעול, כולל אולי המחשת הכוונות באמצעות פעילות אווירית נקודתית, עשויות לחסוך דם, יזע ודמעות מכל הצדדים המעורבים. לעומת זאת, עמידה מהצד לא תהיה מוסרית וצודקת, וגם לא תהיה חכמה. שתיקה ישראלית לנוכח המתרחש מעבר לגבול תסלול את דרכם של הכוחות האלימים, על גבם של הדרוזים, אל הגבול הישראלי.
פעילות ישראלית כזאת יכולה להיעשות בתיאום שקט עם ארצות-הברית ונשיאה, הן כדרך לשיקום היחסים עם הבית הלבן, והן כדי למנוע תקיעת מקלות אמריקנים ו/או של צבועים אירופיים, בגלגלי הפעילות הישראלית, אם וכאשר תתממש. ניתן אף לתאם עם ראש האופוזיציה.
פעילות ישראלית כזאת אינה צריכה להיעשות בתיאום עם "המדינות הסוניות המתונות", כי אין דבר כזה בכל הקשור לישראל, בוודאי אם כוללים בציר "מתון" זה את האויב היושב ברמאללה, אחיו התאום של היושב בעזה. אל לה לישראל לכבול את ידיה על-ידי שותפות מפוקפקת עם הרוצים בחיסולה.
ולבסוף, ישראל הטילה צל כבד על מוסריותה כאשר הפקירה את חיילי צד"ל ב-2000 וגירשה את אזרחיה ב-2005. היום היא יכולה לעשות ולו מעט לשיקום תדמיתה.