פונה נערה בת 15 אל רב בשאלה תמימה לכאורה, למה צריך לשמור נגיעה ועונה לה הרב יהושע שפירא, כי פעם הביא לו חבר חוברת שכתב בנדון וביקש את תגובתו. נמנעתי מלהשיב, אומר הרב, כי מה שהוא כתב, אלה לא נימוקים מספיקים, כי אם אלה היו הנימוקים, כי אז בצורה כזו או אחרת, היו עוברים על האיסור.
"הטעם האמיתי הוא והיחיד לאיסור, הוא כי אלוקים התגלה בהר סיני, נתן תורת אמת לישראל, תורת אלוקים, שמעל לכל גדר אנושי ודבריה, לא נמדדים בהבנת שכלנו כשם ששעטנז אינה מצווה שהבנת השכל היא תנאי לקיומה".
הטעם האמיתי הוא הקסם של גילוי האלוקות שיש בכל תריג המצוות דאוריתא ובכל המצוות דרבנן וביניהן איסור נגיעה. מחד הרב טוען, כי מצווה זו אינה עומדת לבחינה זה ראה וקדש, מאידך הוא משפיע על שלל הטעמים, מדוע זה נחוץ, אבל מי שם את הרב לקבוע מסמרות אם מראש הוא אומר שזוהי קביעה אלוקית, האם האלוהים בחר בו לשמש לו לפה והיכן זה קרה בדיוק ובאיזה מעמד.
לפי התורה, האחד והיחיד שדיבר עם אלוהים היה משה על הר סיני. לא קראתי ולא שמעתי, כי משה הסמיך את הרב שפירא לדבר בשמו ובשם אלוקים. אין ספק כי הדרך הזו היא הדרך הפשוטה להתחמק מהסוגיה, כי אין צורך להסביר, אלא לאמר - כך רצה אלוהים והכל בא על מקומו בשלום.
מאחר שאנחנו עם הבחירה של אלוהים אחד, הדברים המבדילים בין אנשים, הוא היכולת לחשוב ולא להסתפק בכך. אני אומר כמאמר הרב ולכן יש רבים החוזרים בשאלה, כי אינם מקבלים תשובות לבעיות שלהם. בניית חומות מסוג זה, לא ימנע את המובן מאליו, את הקשר בין המינים.