בשישי האחרון השתחרר ל"ידיעות" דנ"א השנאה, שמאז הבחירות האחרונות נעשה מאמץ להסתירה. מיכלי צבע נשפכו כדי לחרחר דם ומדנים בחברה הישראלית. איני מתכוון להגן על סגנונו הבוטה של ליאור לוטן. בכל מגע עם אזרחים נדרשת רגישות מצד נציגי המדינה; בוודאי בנושא בעל חשיבות עליונה כבן משפחה נעדר. אבל העיתון שפעם הייתה לו מדינה לא התעסק בלוטן אלא בהבערת אש. הסיפור מנוצל ככלי לשיסוי מגזרים בחברה אלה באלה, ועל הדרך, אם אפשר לפגוע בנתניהו, מה טוב.
אז מה,
סימה קדמון, אילו דובר בבן עדה אחרת, היו מתייחסים אליו אחרת? כדי כך נפלת על הראש. צאי ומני את שבויי ישראל משנות ה-80 ואילך, לאלו עדות השתייכו - האם רק ל"אנשים משלנו... ממעלה אדומים או מהרצליה פיתוח" כדברייך? כמה שנים חיכה
גלעד שליט לשחרורו? צבע עורם של הנעדרים עמד לנגד עיני קובעי המדיניות, או העובדה שחצו מרצונם את הגבול ולא נשלחו בידי ישראל?
החרפה הזאת הייתה מרוחה באותיות קידוש לבנה על עמודו הראשון של "ידיעות" בשישי. קוראי העיתון קיבלו את השבת עם מיכלי שנאה. אגב,
נחום ברנע כתב בטורו שאסור לשלם לחמאס מחיר בעד הישראלים שעברו מרצונם את הגבול. למדנו שעסקות כאלו מספקות רוח גבית לטרור ותמריץ לחטיפות נוספות. ברנע קרא לא לקשור בין גורלו של מנגיסטו למוצאו. הדברים האחראים האלה הועלמו מציטוט מאמרו בחזיתו העליונה של "ידיעות"; הרושם שהתקבל מקריאת הציטוט היה הפוך והשתלב בקמפיין השנאה והקיפוח העדתי.
נקווה לשובו בשלום של אברה מנגיסטו. אבל חמאס רואים את המהומה ויידעו מעתה לסחור בכל פיסת מידע. ומה עכשיו: מסע תקשורתי לשחרור אלף מחבלים בניצוחו של "ידיעות", תוך שיסוי יהודים ביהודים? פרסום פומבי - בוודאי מהומה תקשורתית - יקשו על חמאס להשיב הנעדרים ללא עסקה גדולה. היכן האחריות? "אל תגידו... אל תבשרו... פן תעלוזנה בנות פלשת(נ)ים" הזהיר פעם מלכנו דוד. אז אמר...