"מנא מנא תקל ופרסין" - הכתובת שעל הקיר. במושגים של פרשנות ימינו אלו זה אומר: מנה מנה את מספר הצנטריפוגות של חומיני בדרך אל פצצת הגרעין. הכתובת שבשמים ובארץ. הבעיה בהסכם, שיש הטוענים שהוא לא כל כך רע, כמו שמנסים להציגו, ולא כל כך מסוכן כמו שנתניהו מנסה לשווק אותו - הוא ביכולת לעקוב, לפקח, להתריע ולהעניש.
אין כל אפשרות מעשית לפקח על כל הסעיפים שבהסכם, מה עוד שהאירנים מטבעם מערימים קשיים, משקרים, דוחים, מסתירים לא מאפשרים פיקוח במחנות צבאיים שבהם יש פעילות גרעינית ומקבלים התרעה של 24 ימים על כל ביקור.
הפירוש המעשי של ההסכם הוא שיש הענות מסוימת מצד האירנים, יש התלהבות יתר מצד אובמה/קרי ואירופה ויש חגיגות ניצחון מוצדקות שהרי מיליארדי דולרים משתחררים לאירנים מהבנקים והקפאת הנכסים, וחלקם ילכו לארגוני טרור בתמיכת אירן.
ההתלהבות האירופית נובעת מהאפשרויות לחזור ולעשות עסקים במיליונים עם האירנים, לקנות נפט ולהחדיר מוצרים אירופיים שהפרסים כה מחכים להם.
זה לא הסכם מינכן - אבל יש קווי דמיון
כאשר חזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, אחרי הסכם מינכן ללונדון, הוא הכריז בחגיגיות תוך נפנוף המטריה שלו, "שהביא שלום לעולם לתקופה ארוכה". ההסכם לא החזיק מים והופר כעבור שנה בצורה בוטה וגסה שהביאה למיליוני קרבנות והרס אירופה, לרבות לונדון ובריטניה, שבנס ניצלה מהרס מוחלט וכישלון צבאי - בזכות מנהיגותו של צ'רצ'יל וגבורת חיל-האוויר הבריטי.
כאשר חתמו על ההסכם עם אירן, בימים אלה, הכריז אובמה וגם קרי שהביאו הסדר ושקט לאירופה ולעולם לתקופה ממושכת ושאירן לא תגיע ליכולת גרעינית צבאית לשנים רבות ורק אחרי 15 שנה יופחת הפיקוח. אבל ברור לכולי עלמא - שמדובר בהצהרות סרק ריקות מתוכן, ושההסכם לא יחזיק מעמד בנוסחו ובסעיפיו החתומים לתקופה ארוכה.
הסכנה הקיימת שאמברגו או מגבלות או סנקציות כשמחליטים לבטל אותם, לא ימהרו לחדש אותם, אם יהיו הפרות והכל יתמסמס בביורוקרטיה ודיונים. מה שנותר זה לחכות ולראות תוצאות בשטח - ואז נחליט מי צדק ומי טעה.
מבחינת ישראל
ההצהרות של אובמה שידאג לישראל ולביטחונה, מחייבות תוספות סיוע, נשק מתוחכם והשקעה בכיפת ברזל ואחיותיה המתוחכמים.
ישראל חזקה גרעינית ומסוגלת לדאוג לעצמה. כל זמן שיש לנו את גרעיני עפולה וגרעיני דימונה, אין לנו מה לדאוג כי לא אלמן ישראל ועוד לא קם הצורר שיכול לנו בעבר בהווה ובעתיד.
ההבדל בין פוליטיקאי למדינאי
הפוליטיקאי במיוחד הבינוני שבא ממפלגת נישה או מפלגת אד-הוק, עושה רעש, תוקף, מבקר, מתחצף כדי לקבל כותרות, דקות טלוויזיה ותשומת לב תקשורתית זמינה עכשווית.
מדינאי - הוא פוליטיקאי שמסתכל קדימה, מחשב כמה צעדים קדימה, כמו שחקן שח מקצועי, ורואה אינטרס המדינה, שנים קדימה ולא רק את ההישג והכותרת היומית. לכן, כל הפוליטיקאים, שטוענים בלהט שנתניהו אשם בהסכם, עליו להתפטר עקב הכישלון למנוע את ההסכם, מגחכים את עצמם לדעת.
אם נתניהו לא היה מנהל מלחמת השהיה כנגד מנהיגי ארה"ב ואירופה, לא נוסע לקונגרס ומשכנע מנהיגי עולם - ההסכם היה נחתם שנה לפני - ובתנאים הרבה יותר גרועים. לכן לתקוף את נתניהו על ההסכם, הוא הגיון שלילי ועלבון לאינטליגנציה בסיסית.
מסקנה: אומנם ההסכם רע מיסודו, אך אל לה לישראל להיבהל, להיכנס לפניקה, שהרי אנו רגילים ללחצים ולאיומים. וכשאנחנו מסתכלים סביב - ביוון, איטליה, ספרד, פורטוגל, הונגריה, רומניה, בולגריה, בהם המצב הכלכלי רעוע ומתנודד, לעומת היציבות הכלכלית בישראל והיציבות הביטחונית - אין לנו על מה להלין ואין לנו על מה להתלונן.
כאשר מספר המכוניות החדשות שובר שיאים כאשר היוצאים לחו"ל בחגים ובקיץ, עולה משנה לשנה, כאשר אין מקומות חניה בקניונים ואין מקומות בכבישים, הגיע הזמן להפסיק להתבכיין.
ולכן - בלי בכי ובלי נהי - זאת סיסמתנו.