שוב גילית שהוא לא בסדר, עוד פעם היא טעתה... מה עוד אפשר לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו?! הרי דיברתם על זה כבר עשרות פעמים, ושום דבר לא עוזר. אז איפה הבעיה? זוהי שאלת מיליון הדולר. את התשובה לשאלה נקבל מפרשתנו, "דברים".
נקודת המוצא שלנו חייבת להיות ההבנה שבן/בת הזוג שלנו אינו לוקה בחוסר יכולת לנתח ולהבין נתונים פשוטים. אז מה בכל זאת הבעיה?
ספר דברים הוא הנאום האחרון של משה רבינו בפני עם ישראל. רגע לפני הכניסה לארץ, משה רבינו מכנס את כולם ובפעם האחרונה הוא חוזר על כל הדגשים שצריכים להיאמר, מעין שיחת סיכום. משום מה, טורחת התורה לעדכן אותנו ברשימה מפורטת של המקומות בהם דיבר משה אל עם ישראל: "בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב" [דברים א', א'], הפרשנים מרגישים בפירוט המדויק ומבארים שכל אותם מקומות שמזכיר משה הם בעצם רמזים לחטאים של עם ישראל.
תקופת הנדודים במדבר הייתה תקופה לא פשוטה, טלטלות רבות עברו על עם ישראל ואיתן הגיעו גם רגעי משבר ושפל - חטא העגל, חטא המרגלים, מחלוקת קורח ועדתו, המתאוננים, קברות התאווה ועוד. בפעם האחרונה משה רבינו פונה אל העם ומנסה לכוון אותם, לתת להם את הכלים שיעזרו להם להמשיך גם בלעדיו בצורה הטובה ביותר. חלק מהתדריך כולל הסקת מסקנות מאירועים קודמים, תוכחות על חטאי העבר. אך משה רבינו יודע שאין טעם להוכיח את העם בצורה תוקפנית וחדה, הוא רומז בעדינות, מזכיר בקושי.
משה רבינו מלמד אותנו מהי הדרך הנכונה והאפקטיבית ביותר להוכיח, להעיר ולהעביר מסר מבקר ובונה. אין טעם בהתנצחויות, לא צריך להעמיד את האמת מול הפרצוף של הצד השני ולהבהיר לו עד כמה הוא לא בסדר. התנהגות כזו יוצרת בצורה אוטומטית התנגדות וריחוק, המטרה שביקשנו להשיג מתרחקת ולעיתים המצב אף מחמיר.
כאשר אנו רוצים לעבוד על נקודה מסוימת עם בן/בת הזוג, אין טעם שנחזור שוב ושוב על אותן הערות. אם ניסינו כל-כך הרבה פעמים ובכל זאת שום דבר לא השתנה, כנראה שצריך לשנות גישה. במקום להעיר בצורה ישירה ומוחלטת אפשר לנסות לרמוז, להאיר, לבנות את המסר בצורה עקיפה. כך חומת ההגנה המבוצרת שיש בצד השני תתרכך מעט, נוכל למצוא פתח וסוף כל סוף דברינו יתקבלו.