הסיפור פשוט: רכב השייך לחברת "מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ" צולם עובר ברמזור אדום, והחברה חויבה לשלם את הקנס. החברה הגישה ערעור שהגיע עד בית המשפט העליון, כשהיא מצטטת את החוק המחייב את בעל הרכב לשלם את הקנס, בו נכתב כדלהלן:
" 'בעל הרכב' -
(1) לגבי רכב הרשום על שם חבר-בני-אדם - מנהל פעיל או שותף או עובד מינהלי בכיר האחראים לאותו רכב;
(2) לגבי רכב הרשום על שם קטין - הורו או מי שמונה לו אפוטרופוס לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962(להלן - חוק הכשרות המשפטית);
(3) לגבי רכב הרשום על שם חסוי כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית שמונה לו אפוטרופוס - אפוטרופסו הממונה".
ברור כשמש בצהרי יום שהחוק קובע שכשהרכב רשום על שם חברה יחויבו בתשלום הקנס האחראים לרכב בחברה, כשהרכב רשום על שם קטין יחויבו בתשלום הקנס הוריו או אפוטרופסו, וכשהרכב רשום על שם חסוי יחויב בתשלום הקנס אפוטרופסו
בערעורה של החברה, בו צוטט החוק הנ"ל, דן נשיא בית המשפט העליון דאז,
אהרן ברק. ולפני שיוסבר מדוע הוא החליט לדחות את הערעור, ולחייב בתשלום הקנס את החברה, ולא(!) את האחראים לרכב בחברה, כפי שנכתב במפורש בחוק, יש להציג את ההיגיון המנחה את פסיקתו.
כך כותב ברק: "כל חוק, לרבות זה שלשונו 'ברורה', מחייב פרשנות. החוק הוא 'ברור' רק לאחר שהפרשנות ביררה אותו. אין הוא ברור ללא פרשנותו. אין מלים 'ברורות' כשלעצמן. אכן, אין לך דבר פחות ברור מהקביעה, כי המלים הן 'ברורות' ".
על-פי כללי הפרשנות המקובלים במקומותינו, ניתן לתרגם את מילותיו אלה של ברק ללשון העם כדלהלן: "למה מי אתם, נאנדרטלים שכמותכם, שתעזו בכלל לחשוב שהצלחתם להבין את מה שכתוב בחוק? כיצד תהינו, יבחושים בני דומן, להתעלם מהעובדה שהאדם היחידי בתבל שמבין עברית הינו אהרן ברק?"
ומסביר ברק: "ההגדרה שבסעיף 69ב(ב), לא נועדה אלא ליתן משמעות נוספת (אפשרות "הגם") - מעבר למשמעות "הרגילה" - לדיבור "בעל הרכב". ... נראה לי, כי שתי המשמעויות - אפשרות "הרק" ואפשרות "הגם" - הן אפשרויות תקפות מבחינה לשונית, אם כי מוכן אני להסכים, כי האפשרות הראשונה (אפשרות "הרק") היא חזקה יותר מהבחינה הלשונית מהאפשרות השנייה (אפשרות "הגם")."
ואם תטענו שאף אחד מעולם לא כתב מקף במקום המילה "גם", ואם תוסיפו ותטענו שכאשר כבודו עורך תרגום עברי-עברי הוא אמור לבסס את התרגום על תקדים כלשהו - מהתנ"ך, התלמוד, הספרות העתיקה או המודרנית, נשיב לכם שגאונותו המשפטית של אהרן ברק עולה על כל התקדימים, ושהוא זה הקובע את הכללים ואת החוקים, ולא אתם, ולא אלה שבהם בחרתם כדי לחוקק את החוקים האלה.
חדי העין שבינינו ודאי שמו לב לכך שאם אומנם צודק ברק בכותבו: "אין מילים 'ברורות' כשלעצמן", אזי גם לאחר שכבודו פרש לנו את מה שנאמר בחוק, חזקה עלינו, הנאנדרטלים, שלא הבנו את פרשנותו מבלי שהוא יפרש אותה בשבילנו, וחוזר חלילה.
ואילו המכירים את פסיקותיו של ברק ודאי יאשרו באוזנינו שלכך בדיוק הוא התכוון: הוא היחידי שיכול לפרש את החוקים, והוא היחידי שמסוגל להבין את עצמו, ולכן הוא היחידי שמוסמך לתת לנו הוראות. ולנו, הנאנדרטלים, לא נותר אלא לרקוד לפי חלילו, ולשתוק.
אבל מי שזועם על ברק, שהפך את עצמו לשליט העל של המדינה, עושה לעצמו חיים קלים, ומתעלם מהאמת. כי האמת היא שבהנף יד יכולים נבחרי העם שבכנסת לשים קץ לשלטון העריצות של בית המשפט העליון, והם אינם עושים זאת.
אין כל הצדקה להימנעותם של נבחרי הציבור הימני מלהחזיר את בית המשפט העליון לתקופה שלפני אהרן ברק, תקופה שבה ישראל הייתה דמוקרטיה אמיתית, ולא דיקטטורה של משפטנים. אי-אפשר להתחמק מהמסקנה שהבוז שחשים כלפיהם השמאלנים שכנע את נבחרי הציבור הימני שהם באמת נחותים, בדיוק כפי שהיהודים בגולה חשו רגשי נחיתות כלפי הגויים, ורצו להידמות לאלה שכה בזו להם ושנאו אותם.
ואם כמעט ארבעים שנה אחרי מהפך 77 טרם נעלמו רגשי הנחיתות האלה, כנראה שגם לא במהרה נזכה לראות את שלטון העם מחליף את שלטון בג"ץ.