החלטת בג"ץ בעניינו של מוחמד עלאן, כדי למנוע אי-הבנות ופרשנויות, בעיקר מוטעות להלן עיקרי החלטת בג"ץ, שיש בה תשובה לטענות ותפיסת עמדות פוליטיות שנשמעות בסוגיה זו בכלי התקשורת הרבים. כל החגיגה התקשורתית סביב העצור, הייתה לדעתי מיותרת ובעיקר טעות הסברתית.
להלן עיקר ההחלטה:
- בג"ץ אישר בזמנו את המעצר המנהלי של עלאן, במסגרת הערעור על מעצרו.
- שביתת רעב אינה עילה לשחרור.
- אם המצב הרפואי, מסכן את השובת והוא מפסיק להיות סכנה, יש מקום לשחרור.
- בשלב זה - השחרור של עלאן, מותנה במצבו הבריאותי.
ישראל נמצאת במלחמה/או מאבק בטרור. כשמדינה דמוקרטית נמצאת במאבק בטרור, עליה לנהוג בהתאם, לאמור: להתגונן באמצעים חריגים וחריפים שאחד הכלים שלו זה מעצר מנהלי. המבקרים את המעצרים המנהליים בישראל שוכחים שאנו במלחמה נגד הטרור הפלשתיני, חמאס, חיזבאללה, בעידוד, בתמיכה של אירן, וגם זרועות ששולחת דע'ש והאיסלאם הקיצוני. בשלב זה, ישראל היא דמוקרטיה מתגוננת - ועלי להתנהל בהתאם.
המבקרים והטוענים שמדינה דמוקרטית לא עוצרת במעצר מנהלי, צודקים ושוכחים שאנגליה, ארה"ב ומדינות אירופה נוספות, הינן דמוקרטיות ולא עוצרים אזרחים סתם, כמו המעצרים בגוואנטמו לשנים ללא משפט, כמו חוק הפטריוט של ארה"ב שאחרי פיגוע התאומים, כמו האמצעים שהופעלו נגד המחתרת האירית, כולל מעצרים מנהליים או מעצרים ללא משפט לתקופות ארוכות, וזה נעשה במדינות עם היסטוריה דמוקרטית ארוכת שנים יותר מישראל.
שביתת רעב ודרכי טיפול
כפי שאמרתי - אסירים פליליים ופוליטיים, שובתים רעב כדי לשפר תנאי מאסר אסירים פוליטיים ומנהליים, שובתים על עקרונות. התגובה שונה בשני המקרים שהרי תנאי כליאה אפשר, רצוי וראוי לשפר ולתקן. תנאים עקרוניים - לא ניתן ולא רצוי לשנות ובמיוחד לא להיכנע להם.
פשרות הגונות - ניתנות לביצוע: פשרה לגבי עצור מנהלי, על-רקע ביטחוני היא אחת האופציות האפשרויות כמו גלות, הגליה, מעצר בית, העברה לאזור אחר והתחייבות בכתב להימנע מפעילות עוינת. כמובן שיש להתאים כל תנאי למעשהו.
מעצר מנהלי וחוסר ידע משפטי
רוב הטוענים כנגד המצב המשפטי של מעצרים מנהליים מגלים בורות גדולה, במסווה של דיבורים, על מדינה דמוקרטית, משפטים וכו'. כאשר המאמר המושמע ביותר הוא בנוסח "אם הוא חשוד שיעמוד למשפט". ובכן התשובה פשוטה - יש ראיות ולפעמים רבות וחזקות יותר ממשפט פלילי רגיל. הבעיה - אי-יכולת מטעמים שונים לגלותם ולהביאם בפומבי, מהטעמים הבאים:
- גילוי אמצעי חקירה, מעקבים, האזנות, צילומים ועוד...
- סגירת ברז מידע חיוני עתידי.
- אמצעים רבים נוספים שלא ניתן לגלותם.
גם במשפטים פליליים יש מקרים לא מעטים שבהם כדי לא לגלות מקורות, מוותרים על כתב אישום חמור או סוגרים את התיק בלית ברירה. רק לאחרונה בתוכנית מקור של
ערוץ 10, הובאה סוגיה של מכירת חלקי חילוף למדינה זרה, שהגיעו לאירן, והתיק נוהל בזהירות ובעבירות קלות כדי לא לגלות מקורות ודרכי פעולה. לגוף העניין כדי להשקיט את המבקרים, כדאי לגלות כי המעצר המנהלי מבוקר בצורה קפדנית ע"י שופטים מחוזרים, בג"ץ, והפרקליטות. ולכן מי שלא מאמין ביכולת שופטים לבקר, לבדוק ולהגיע להחלטות נכונות, לא מאמין במערכת המשפט של מדינה דמוקרטית וחבל.
לסיכום:
מעצר מנהלי, הוא כלי לגיטימי משפטי של מדינה הנלחמת בטרור ובביטחון, האמצעי מוכר ע"י המשפט הבינלאומי, דיני המלחמה ואפילו ע"י אמנת ז'נבה ה-4 לטיפול באזרחים.