פעם, משכבר הימים, כשאחד העם לא היה רק רחוב, למדו הכל בבית הספר את מאמריו החכמים והמחכימים. אחד ממאמריו "ההסכמה הכללית" השפיע עלינו רבות. כתלמידים וכאנשים צעירים, נסינו לבחון את עצמנו האם אנו שבויים ב"הסכמה הכללית" ומאבדים את שיפוטנו העצמי, או שמא אנו, למרבה הזוועה חלק מן 'ההסכמה' ומחולליה? לימים, התחלף המושג "ההסכמה הכללית" במושג: עדר (לא אעמיק בשלב זה בחלופות האחרות שעלו וירדו מסדר יומנו).
אחת ההסכמות הכלליות שליוו את חיינו היתה, יכולותיו האנליטיות של
אהוד ברק, יכולותיו האינטלקטואליות וכוח השכנוע האדיר שלו. מכיוון שהייתה זו ההסכמה הכללית, הקשיבו לו הכל, מוקסמים משטף דיבורו, מיכולתו להציג מצבים מופרכים באור ראציונלי, ולא העזו לכפור או לחטט במבנה האנליטי, או רחמנא ליצלן הריאלי של ניתוחיו, או מידת ההלימה שלהם למציאות חיינו.
האיש הפציע במערכות חיינו ככוכב שביט. אנשים דבקו בו כפי שדבקו בשעתו בשבתאי צבי משיח השקר הנודע לשמצה. לא אשכח איך ראיתי בשבתות ובימי חול בנסיעותי ברחבי הארץ, מתנדבי-חינם, שטופי חיוך ואמונה, תולים שלטים הנושאים את שמו, את תקוותו את משיחיותו באותיות ענק על כל עץ עומד על תילו, ועל כל גדר שנראתה בכבישים, על מגדלי המים הנישאים, ברחובות, על מרפסות הבתים וכמובן בלוחות המודעות. הכל האמינו שהנה הנה, נמצאה לו לעם ישראל התקווה הגדולה! השינוי המבוקש! כל ההתחלות החדשות!
לא נקפו מעט ימים והוברר, שהתקווה הולכת ונצבעת באפרוריות אם כי מילים נהדרות עדיין ניתזו מסביבו ובגינו.
מסע הדחיפות
אני מבקשת לקצר - שמועות החלו לצוץ על אישיותו האנוכית, על הבאלאגן הבלתי אפשרי בלשכת ראש הממשלה, על אדישותו לשיקוליהם, רגשותיהם, והנחותיהם של אנשי מקצוע וחברים. בקיצור, החלה מתגלה לפנינו אישיות של "אגו-מניאק" בכל היבטיו.
אחר באו "המעשים הגדולים"... נטישת צד"ל בחרפה! היציאה החפוזה והעלובה חסרת התכנון האנליטי מלבנון, היו שזכרו את צאלים, את סולטן יעקב, את ההבטחות המטורפות לעאראפאת בקיימפ-דייויד, וכולנו זכרנו בבושה, מכווצים בכסאותינו את מראה "מסע הדחיפות" עם עראפאת, מי ייכנס ראשון לאולם.
היה גם סבב ב'. ניסיון לחזור ל
מפלגת העבודה. ההצהרה "שאהוד השתנה" שאהוד למד מהשגיאות"... איזו בדיחה! עוד לא היה איש שהוכיח לכולנו כמה יכולת הלמידה של איש כמו אהוד המאוהב בעצמו וביכולותיו היא מוגבלת או לא קיימת בכלל. אבל הצהרות אלו, הובילו אותו פעם שניה לראשות מפלגת העבודה. ושם, שוב, אהוד כמו אהוד. אנוכי, אדיש לזולת, נעול על עצמו, מזלזל באחרים, בועט בחברויות ובחברים, מתחבר למה שיכול להביא לו תועלת ( כסף?) ומאמין ביכולתו להזיז אף את כדור-הארץ.
ואז – הפיצוץ הגדול! הפרישה ממפלגת העבודה וריסוקה, והקמת המפלגה העלובה "עצמאות" שזמן קצר לאחר הקמתה, השאיר את חבריה הלומי הפתעה ביום שהחליט שהם לא "שווים" לו יותר, זנח אותם לכל רוח, ופרש מהחיים הפוליטיים...
צבא קטן וחכם
עדיין היה איזה תוקף ל"הסכמה הכללית". עדיין היו אנשים שהיו מוכנים להישבע בנקיטת חפץ, שאהוד הוא אנליטי, בעל יכולות אינטלקטואליות נדירות, (הוא הרי מפרק ומרכיב שעונים...) שהוא איש מעשה וגו'...
והוא עצמו? – הוא לא הניח ולו לרגע שיש איש במערכת הפוליטית או במערכת כל שהיא, שיכול להתמודד עימו. במילים אחרות, זו הטרגדיה של האיש. מישהו לחש על אוזנו אי-שם בתקופה מסוימת בחייו, שהוא "גאון" והטרגדיה הייתה שהוא האמין בזה.
בפועל, אהוד הוא הדוגמה הכי משובחת לקיומו של העיקרון הפייטרי. מאז פיקודו על סיירת מטכ"ל ביצועיו היו בינוניים ומטה כמעט בכל התפקידים האחרים שעשה לאחר מכן (למשל, זוכרים, "צבא קטן וחכם" והשאיר לבא אחריו ירושה של צבא גדול ומבורדק? זוכרים?) אבל בשעה שההסכמה הכללית לגביו הייתה בעיצומה, איש לא עסק "בקטנות". אפילו היו כמה גירסאות על 'צאלים', מפי חסידים ושוטים, ולרבים מכישלונותיו היו תירוצים "מבריקים". ההארה באה מאוחר יותר.
ועכשיו, עכשיו הוא מפיל עלינו את הענין הזה של הפטפטת שאיש אינו יודע מה גרוע ממה, הפטפטת חסרת האחריות – ולדעתי שווה העמדה לדין – או העצמת "האגו" שאין לה שיעור!
מבחן התוצאה
ושוב הוא נוהג בכולנו, כאילו אנו כלי שרת בידיו והמדינה היא צעצוע שניתן לו כי "מגיע לו", ועושה לכולנו טובה שהוא משמר אותו. ברצותו "מנהיג" אותנו, ברצותו זונח אותנו, ברצותו מסגיר לידיעת הכל את ביצועיו ברצותו ומבטל את כל האחרים שהיו עמו. כאמור בלשון הרחוב: אגו מניאק.
הטעות הכי בולטת שלו במהלכים האחרונים הייתה שהוא לא השכיל כנראה להבין ש"ההסכמה הכללית" שוב אינה איתו. ששוב אין מתפעלים משטף דיבורו שפעמים רבות אין בו ממש. שרבים ערים לפער שבין דיבוריו למעשיו. ששוב לא יפנו מקום לאגו שלו על חשבון כולנו. או במילים אחרות, גם אחרון המצביעים הבין שבמבחן התוצאה – אהוד ברק נכשל כישלון גורף!
אם הוא באמת אנליטי אפילו קצת ממה שהוא מייחס לעצמו, מן הראוי שלמען מבחן התוצאה העתידי, יסכור את פיו וייעלם מחיינו הציבוריים.