אירופה כמרקחה, סוף-סוף הפליטים החלו להתדפק על דלתותיה, אחרי ההצפה שהגיעה לישראל, כולם ציקצקו בשפתותיהם - איזה יחס הם מקבלים פה, ולמה לא קולטים אותם בזרועות פתוחות - אלה הרי פליטי חרב ואוי לגורלם אם יחזרו למדינתם.
ישראל הכובשת שמחזיקה תחת מגף הכובש כ-2.5 מיליון אנשים, מצבם גרוע, והם זועקים מרה, וכבר התארגנה תנועת חרם על ישראל, וכבר העבירו החלטות באום על גינוי למדינה הכובשת, ומינו צוותים לעשות שלום, אלא שאבו מאזן בורח מזה כמו מאש, למה כי יש בעיה מרכזית והיא פליטי 48 לאן יחזרו.
ואז התרחש לנגד עינינו האביב הערבי - שהביא לאנדרלמוסיה אדירה בכל המזרח התיכון, משטרים נפלו, רודנים נכלאו או נערפו, תנועות התנגדות קמו, תנועות אסלמיסטיות הרימו ראש וחרב, והחליטו להקים מדינות חדשות.
אז באה תנועת המונים מהמזרח למערב, כל אלה שחשבו כי המצב יחזור לקדמותו במהרה, והם ישובו לבתיהם התאכזבו, ובצר להם החליטו לעשות מעשה ולהגר למדינות המערב השקטות והשלוות. שם ימצאו בית חדש = עתיד מבטיח, בדרך הם טובעים, הורגים אותם מכניסים אותם למחנות, אבל הם בשלהם. מדינות אירופה בהתחלה ראו זאת בעיניים הומניות, וקלטו כמה מאות אלפים, אולם בעקבותם באו אחרים ולהם כבר אין מקום, לא רק זאת - חלק מהמדינות נמצאות במשבר כלכלי ואין בידם האמצעים לקלוט אותם.
פליטי 48 זכו להקמת קרן של האום - המקצה אמצעים נדיבים לטפל בהם, ואין להם אינטרס, פרט לאינטרס פוליטי לחזור לארץ מוצאם. אבל היכן מדינות המפרץ העשירות, מדוע אינן פותחות את שעריהן בפני מיליוני הפליטים, מדוע לא יוצא קול קורא להמונים - בואו אלינו אחינו המסכנים, עזבו את הנוצרים העשירים, בואו אלינו בני דתנו ולאומיותנו, אנחנו המזור לכל מכאוביכם.
שוב התגלתה האמת העירומה במלוא כיעורה, הערבים הם אחים רק כאשר צריך לחבוט בישראל הציונית, אבל כאשר צריך לעשות מעשה, הם לא שם.
שימו לב, מי לא עוזב את מקומו, מי יושב בשקט וממשיך בשגרת חייו, כן צדקתם הפלשתינים. הם שחיים תחת כיבוש בלתי אפשרי, אינם רוצים לזוז ממקומם כי טוב להם, רמת חייהם טובה מכל מדינה ערבית אחרת במזרח התיכון. הם מנהלים את עריהם, יש להם שלטון אוטונומי, משטרה שלהם, מוסדות שלטון ועוד.
אירופה כשלה בטיפול בפליטים, אמריקה ממלאה פיה מים, רוסיה כרגיל חותרת מתחת ליסודות, ומנסה להרוויח הון פוליטי ומדינות ערב הן מחוץ למשחק. רק את ישראל מאשימים בהתנהגות בלתי הולמת לפליטי אפריקה.