שיטפון
אירופה גועשת לנוכח פלישת פליטים/מהגרים/מבקשי עבודה מן העולם השלישי הצובאים על חומותיה. רבבות בני אדם מנסים להתפלח לגרמניה ולארצות נוספות המדושנות כלכלית. חלקם פליטי חרב אך רובם מגלי 'העולם החדש' הקורץ ומנצנץ ברמת החיים, במדיניות רווחה ובזכויות אדם. מרבית המתדפקים על הגבולות הם מוסלמים, אך לפי קריאת המפה הנוכחית בינתיים (ואני מדגיש: בינתיים) לא מדובר בכיבוש דתי-מוסלמי. מדובר באוכלוסייה שאמנם גדלה לתוך האיסלאם ותרבותו אך דומה כי חלק ניכר מהם מוכן לזנוח את עברו התרבותי-דתי, ובוודאי לא להפגין פונדמנטליסטיות (=קיצוניות), ושואף להשתלב ב'אירופיות הנאורה'.
אינני מקנא במקבלי ההחלטות באירופה הקרועים בין חתימתם על 'אמנת שנגן' (לפני כ-20 שנה) לפיה אין ביקורת גבולות בין מדינות
האיחוד האירופי (למעט אנגליה שלא הצטרפה), אשר בעקבותיה הניידות הפנים-אירופית חפשית הלכה למעשה, לבין רצונם לשמור על האופי הלאומי והפוליטי העצמאי שלהן, ובעיקר על רווחת אוכלוסייתן מבלי להתחלק באוצרותיהן עם 'העולם השלישי'.
כאשר אני מנסה, כדרכי, להשקיף על סוגיא זו מבעד למשקפי היהדות והתורה, וכן מנקודת המבט של 'מה טוב לישראל?', יש דברים בפי לכאן ולכאן ולכאן;
האוניברסליות מכה בלאומיות
מעודי לא התלהבתי מחזון האיחוד האירופי מנקודת מבט יהודית עקרונית, ולא רק במבחן התוצאה, בהיות איחוד זה פורה ראש ולענה כנגד מדינת ישראל בנושאי החרם הכלכלי, המשפטי (בית הדין הבינלאומי בהאג) ובעיקר הפוליטי (הגוש מזוהה במובהק עם התפיסה הפרו-פלשתינית), וכן בתמיכתו החתרנית בשמאל הישראלי.
בתורתנו החז"לית, ולאורך הדורות, מדובר רבות על ישראל מול 'שבעים אומות העולם'. גם אם המספר 70 איננו קדוש (באו"מ חברות כיום 193 מדינות. לא כל מדינה היא אומה), הוא נדרש (ראו בראש המדור) מ"מספר בני ישראל" שירדו מצריימה וכן פירוט שבעים צאצאי נח לאחר המבול. במקורותינו מדובר על "שבעים פרי החג כנגד שבעים אומות העולם", 'שבעים לשון' ו...'שבעים זאבים' הנטפלים לכבשת יעקב. היווצרות הלאומים היא תולדת קריסת מגדל בבל וההתערבות האלקית כנגד "הן עם אחד ושפה אחת... ומשם הפיצם ה' על פני כל
הארץ".
בעיני, איחוד לאומים הינו ייסוד מגדל בבל חדש ומנוגד לטבעו של עולם ולגזירת הקב"ה "והיא לא תצלח" (במדבר יד, מא). זאת ועוד, בעיני, 'האיחוד האירופי' מבטא העדפת האוניברסליות על פני הלאומיות. תפיסת עולם פוסט מודרנית זו מתבטאת גם בתוכנו, בעם ישראל; החלשת הלאומיות לטובת ה'עולם', בעיקר ה'מערבי הנאור'. פנים רבות להיחלשות זו ואין כאן המקום לפרטן כי רבים המה. ואוסיף משפט בהיסוס מסוים; בעיני 'דת זכויות האדם' נולדה על ברכי האלהת האוניברסליות, וקצרה היריעה מלהרחיב טיעון זה.
עומד אני ותוהה: האמנם אוניברסליות זו תחזיק מעמד? כאמור, מעודי פקפקתי ביכולת הקיום הטבעי של איחוד אירופי מתוך אמונה יהודית שבלבות בני אדם טבוע שיוך לאומי מיצירתו של עולם. האם שטף מהגרי המזרח לאירופה יבקיע סדקים באיחוד האוניברסלי, ויוכיח כי צדקתי?
טוב ליהודים?
עד כאן עולם ההגות; מכאן ואילך המבט הפוליטי, הישראלי.
מצד אחד קיימת בלבי - ומסתמא בלב רבים - תחושת שמחה לאיד; תמכתם בפלשתינים! האלהתם את זכויות האדם! הטפתי לנו מוסר באוזן שמאל! - קבלו את כל אלו כבומרנג בפָּנים! התנהלותנו מול מהגרי העבודה מאפריקה, ומדיניות העובדים הזרים בישראל, יתבררו כ'נאורות' שבעים ושבעה מול הצפוי להם באירופה.
מצד שני, מכיון שצופה אני כי האיחוד האירופי לא יעצור את השטף, וגלים נוספים יגיעו בעקבותיו, דומה כי אנו ניצבים היום, ערב ראש השנה, בפני תהפוכות גיאופוליטיות בעולם, ובדרך הטבע הן לא תהיינה לטובתנו. גם אם לא מדובר (עדין?) בכיבוש מוסלמי, וכנאמר לעיל, ולא בהצפה המוכרזת כמוסלמית - בסופו של דבר מדינות האיחוד האירופי יכרעו ברך כלפי העולם הערבי, והשלישי, ובמיסלקה הבינלאומית אנחנו נשלם את המחיר.
בערב ראש השנה, אשר "על המדינות בו ייאמר", לבי מתמלא חשש לפיו גם מדינות שנחשבו כ'נאורות' יחסית ייהפכו ל'חשוכות' "ונוסף גם הוא על שונאינו". יש על מה להתפלל!
(נכתב במוצ"ש תבא)