קל מאוד לסווג את דבריו של ח"כ זחאלקה כ"לאומניים" ולקרוא לנאומו "מופע האימים של זחאלקה". אבל הזעקה האמיתית של זחאלקה לא הייתה בנוגע ללאומנות אנטי יהודית, כאשר התעמת עם היינוקת
סתיו שפיר. זו הייתה קריאה לשחרור הערבים מהפטרנליזם של "מפלגות הפועלים" שחושבות משום מה שהערבים צריכים להיות מונחים בכיסן הקטן, וסגורים בו הרמטית עם רי'ץ ר'ץ נעול.
פטרנליזם כזה יש גם לליכוד כלפי המפלגות החרדיות - ובמיוחד כנגד
ש"ס, ופטרנליזם דומה יש ל"דגל התורה" כנגד החרדים הספרדים. הפטרנליסטים הללו חיים עדיין בעידן של הקמת המדינה, כאשר ה"קולטים" התוו גם את הפוליטיקה עבור ה"נקלטים", ועד היום הם עדיין חושבים כי העידן הלה חייב להימשך לעולמים.
לציבור הערבי בישראל יש את הזכות הפוליטית לנווט לצרכיו ולתקציביו גם עם הימין ולא רק עם השמאל. בימים שמפלגת העבודה שלטה בכיפת הברזל הפוליטית היא לא הטיבה במיוחד עם הציבור הערבי וכל תקציב הותנה בהתחייבויות פוליטיות ובקשיים, אף יותר מאשר עושה זאת כיום הליכוד. הגז של ישראל איננו חשוב עבור הערבים כמו חינוך ותעסוקה, ובמיוחד משום שהערבים חשים כי מחצבי ישראל אינם חלק מנחלתם. אבל הילדה המפונקת של ה"עבודה" נכנסה לנעלים הגדולות של מפא"י ההיסטורית וירשה משם את ההתנשאות, הפטרנליזם והכפייה הפוליטית של בן-גוריון, אשכול ו
גולדה מאיר באשר ל"מיעוטים". הסיפור של סתיו
שפיר - למנוע הסכם פוליטי בין הערבים לליכוד, הזכיר לי את שר העבודה המנוח של המער"ך - משה ברעם, שבשנת 1975 יצא לעיר נצרת כדי לאיים על תושבי העיר לא להחליף את איש המער"ך שם - סיף א-דין זועבי, ולא לבחור במקומו לראשות העיר את תאופיק זייד מרק"ח. במדינות מתוקנות ודמוקרטיות אין לפטרנליזם הזה מקום ובית המשפט נלחם נגדו בחורמה, אבל בישראל של המאה ה-21 הרי שהזמן קפא ובמיוחד מפלגת העבודה, זו שבנתה את מדינת האפליות והבוסיזם, חושבת שהזמן צריך להמשיך לעצור מלכת.
דבריו של ח"כ זחאלקה - על מה שתנועת העבודה עוללה לערבים, אינם צריכים רק להיבחן בעיניים לאומניות אלא צריך גם להקשיב להם במינון של הסרת לוט הצביעות ממפלגה שמעולם לא הייתה ליבראלית באמת אבל אוהבת להציג את עצמה בפוזה של צדיק. זחלקה העמיד במקום את אנשי העבודה והבהיר להם כי הם אינם טובים יותר לערבים מאשר הליכוד וכי למיעוט - באשר הוא, ישנה זכות לבחור את שותפיו הפוליטיים על-פי הצרכים המשתנים.
לאנשי השמאל - העבודה ומר"צ, יש מוסר כפול. כאשר מדובר באפליית הערבים ע"י הימין הרי שמדובר בפשיזם לשמו. כאשר מדובר בהפקעת קרקעות ובהתנחלות מעבר ל"קו הירוק" - על אדמות ערביות, הרי שמדובר ב"אפרטהייד, אבל כשמזכירים להם כי מפא"י ומפ"ם יצרו את ה"נכבה" וכן את מעללי קק"ל שבשליטתם, הרי שפתאום אין שם התנחלות ואין שם פשיזם ו/או קולוניאליזם, אלא זהו חלק מ"המפעל הציוני". המילים המכובסות הללו - "המפעל הציוני", הן מטהרות כל שרץ של אפליה, גזענות ונישול שאנשי תנועת העבודה עוללו לערבים. המילים הללו - "המפעל הציוני" - שכוונתם לאנשי תנועת העבודה בלבד, מצדיקים כל פעילות של כפייה והתעללות אנטי דתית בעבר נגד עולי המזרח והחרדים, והמילים הללו היו גם ההצדקה לקיומו של הממשל הצבאי על הערבים (עד שנת 1966), דווקא לנוכח התנגדות הימין.
סוף כל סוף קם ח"כ ערבי שהחליט לא להתרפס עוד בפני מפלגת העבודה, זו שבנתה את המדינה הזו באופן הכי מעוות שיכול להיות, ומסרבת כיום להבין כי זמנה וקורבנה עברו מהעולם. סתיו שפיר הא תואמת הסובולים והגרבוזים, שחושבים שהמדינה שייכת להם מכוח הקולוניאליזם שלפני מלחמת העולם השנייה.