אנו נדרשים להתנתק מכל הדברים הגשמיים שחשבנו שמביאים שמחה לחיינו, מכל הנוחות שבנינו לעצמנו כל השנים כדי "ליהנות מהחיים": מהמזגן, מהכורסאות ומהספות הנוחות, מהביטחון שמעניקים הקירות ודלת הפלדלת שלנו. אנו מצווים לצאת החוצה לאוויר הפתוח וה"לא מוגן" לבנות לנו סוכה פשוטה מעץ ובדים, לקשט אותה בקישוטי נייר נוצצים כילדים, לחיות שם שבוע ימים ולחוש שמחים ומוגנים. כלום יש מצב המחזק את הרוח ואת הנפש יותר מחוויה זאת?
ולמה אנו מצווים לשבת בסוכה? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב).
אז מה קשור שמחה?
מסתבר ששמחה קשורה לרוח חופשית. כשבא משה אל בני ישראל כדי להודיעם שההצלה קרבה, כשבא להוציאם לחופשי, לא התלהבו בני ישראל. הם הביטו בו באדישות והמשיכו בעבודתם הקשה. כפי שמספרת התורה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו,ט).
זה מוזר! איך יכול להיות שאדם הנמצא בשבי, בעבדות, בקושי פיזי גדול, לא יקשיב למי שבא להצילו? לא יתלהב וישמח לקראת השחרור הצפוי? ועל כך אומר הרמב"ן: מהדוחק שהיו נוגשים בהם המצרים לא היו מסוגלים לשמוע כלום ולא לחשוב אפילו. עד כדי כך היו נתונים בקשיים עד שרוחם הייתה כבולה ומסוגרת.
וכשיצאו בני ישראל ממצרים, מבולבלים וקצת נרגנים. אולי לא ידעו לשמוח. הם הרי היו שקועים בקשיים שלהם, בהרגלים ישנים של סבל, של עבדות ושל השפלות, בהליכה ארוכה במדבר כשהם מוקפים אויבים, והם לא רגילים לחופש. והינה מושיבם ה' בסוכות ומצווה אותם לקיים מצוות סוכה שכזאת בכל שנה ושנה וגם - לשמוח! וזהו לימוד חשוב ביותר: רק אדם המסוגל להתנתק מן הגשמיות, לשנות את אורח חייו (לפי ההלכה, כמובן) ולשמוח, הינו אדם חופשי. זהו ניצחון הרוח על החומר.