בראיון לעיתון של המדינה, ישראל היום, בערב חג ראש השנה לעיתונאית, נעמה לנסקי מחליטה שרת התרבות, מירי רגב, להתמכר לבורות ולעגן אותה בדפוסי שפה וולגרית ובוטה, מבלי שהעיתונאית תנסה להשחיל מילה אחת, אולי ניסיון קל שבקלים כדי להעמיד את כבוד השרה על טעותה ועל הבאת טיעון, שבמקרה הטוב הוא שיקרי. לשרה מירי רגב יש טענות על שמונעים מהבמאי המוכשר, מאור זגורי את דרכו לתיאטרון. והיא עושה זאת בהתרסה רטורית מאוד בוטה לעברה של העיתונאית - "תגידי את (את, נעמי לנסקי) מאור זגורי יכול להגיע לתיאטרון" ???!!! מירי רגב מורחת על פני העיתון של המדינה, המופץ ברבבות עותקים, שלמאור זגורי אין דריסת רגל בתיאטרון, כי קיים ממסד, ומנגד קיים מאור זגורי. אך את העובדות אינה חייבת לדעת כבוד שרת הבוטות והוולגריות. היא אינה חייבת לדעת שמאור זגורי בגילו הצעיר הספיק לביים בתיאטרון הלאומי, הבימה, את "נתתי לה את חיי", "מישהו ימות בסוף", את "אבסינט" של אגדה פרטאץ, ועוד שורה של הצגות בתיאטרון של אורנה פורת, בקאמרי, בתמונע, בסמינר הקיבוצים, בו הוא מורה מוערך ונערץ. כן, הספיק לקטוף את הפרס הראשון בעכו בפסטיבל לתיאטרון עם ההצגה 25. את הכותרת סיפקה כבר שרת התרבות בשאלה רטורית וקנטרנית, אך מה בקשר לאמת?. האם האמת, האם עובדות בסיסיות אינן חלק מהתרבות, שהשרה מופקדת עליהם?. נראה שלא. השאלה הרטורית הקנטרנית היא נקודת ההנחה של מירי רגב, אך העובדות נמצאות מעברו השני של המתרס - מאור זגורי במאי מוערך שמצא את מקומו על הבמה. כנראה לזכותה של מירי רגב עומדת העובדה שהיא בכנות אומרת שלא קראה את צ'כוב, אז לעזרתה בא צ'כוב עצמו, השולח אליה את ד"ר צ'יבוטקין מהמחזה "שלוש אחיות": "....אמש במועדון אומרים שמות כמו "שקספיר" "וולטר" ואני לא קראתי, אבל אמרתי שקראתי...וכולם כמוני...". ד"ר צ'יבוטקין על הבמה ב"שלוש אחיות" נותן גיבוי לבורותו כשהוא מתמכר לכוסית. השרה מירי רגב נותנת גיבוי לבורותה בהשתלחות בוטה וגסת רוח, כשהיא למעשה עושה עוול למחזאי מאוד מצליח, שבשנות השלושים לחייו הצליח לביים מספר רב של הצגות על במות התיאטרון בישראל. ואגב אני ממליץ בכל לב על הסדרה בטלוויזיה, אותה מביים מאור זגורי, שאני מודה, כי רק בימים אלו התוודעתי אליה, למרות שהיא מככבת כבר תקופה ארוכה.