בנימין נתניהו נואם מזה 31 שנה בפני העצרת הכללית של האו"ם, קודם בתפקידו כשגרירנו באו"ם, ועתה כראש הממשלה. נאומיו הם פרי מלאכת מחשבת שניתן, וצריך ללמדם בחוגים המתאימים. הוא אינו מתלהם, הוא דואג שכל הזמן האוזן תהיה כרויה לדבריו, הוא משתמש בגימיקים כאשר צריך, ומלווה את דבריו בעזרים מוחשיים.
כך עשה כאשר רצה להעלות את הגרעין האירני על סדר היום, וכך עשה גם עתה כאשר רצה להמחיש את שתיקת הארצות המפותחות והערביות, כאשר אירן מקדמת זרועות טרור בכל מקום אפשרי, ומתפשטת כסרטן וגרורותיו בכל מקום אפשרי.
הכאוס שהשתלט על המזרח התיכון, איפשר לכל שואף התפשטות ומלחמה, לשלוח זרועות ארוכות ולהשתלט אם בכוח, ואם בסיוע מסיבי של נשק ואמצעים אחרים, על ארצות קרועות מבפנים עקב האביב הערבי.
כך עשתה כשנכנסה ללבנון באמצעות החיזבאללה, כך עשתה בעירק, כך עשתה בסוריה, וכך במקומות נוספים, כביכול היא באה להושיט עזרה במלחמה בדאעש - בפועל משרתת את הצרכים שלה = והם במגמה של להיות מעצמה אזורית.
נאומו של נתניהו הבהיר מעל כל ספק סביר, לאן פניה של אירן. יש כאלה הגורסים כי המאבק נגמר ואנחנו הפסדנו, ההסכם הגרוע כמה שלא יהיה גרוע - הוא סוף פסוק - הם חוטאים בחטאו של אובמה. כאשר נשאל מדוע לא דרש את הפסקת הטרור האירני, ענה כי ההסכם הוא על הגרעין בלבד. זהו קוצר הראות של מנהיגים שמעדיפים הצלחות קצרות מועד על הסכם צופה פני עתיד.
הנאום שהיה בהיר ברור והציף את הבעיות בצורה ברורה, היטיב גם להסביר מדוע האו"ם אינו אלא גוף אנמי, שנוח לו לגנות את ישראל 22 פעם, לעומת פעם אחת למי שטובח בעמו אסד הסורי.
גם אבו מאזן המלא בשנאת יהודים שמטנפים את מסגד אל-אקצה, קיבל את שלו. אבל בצד החיובי, אתה טוען כי אתה רוצה שלום, אדרבה, בוא נשב בלי תנאים מוקדמים ונעשה שלום, לפחות בוא נדבר שלום, אבל בתמורה קיבלנו פיגוע רצח מזעזע של זוג שחזר מביקור אצל חברים. אני סבור כי נתניהו צריך לשאת נאום כזה לקהל שלנו, לפחות פעמים בשנה, כפי שהנשיא האמריקני נושא לעמו נאום על מצב האומה. ויש לנו הרבה במה להתגאות בצד הבעיות המעיקות.