אל ההר

ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים דיון והערכת מצב, ובעקבות כך הגיע למסקנה שיש לאסור על השרים והח"כים את העלייה להר-הבית. כמו-כן התקבלו החלטות על תגבור יתר של כוחות משטרה וצבא. האיסור לעלות להר-הבית מפי ראש הממשלה בא להוכיח לעולם כי פניה של מדינת ישראל אינם לשינוי של הסטטוס קוו בהר-הבית. ההחלטה תמוהה ואינה מתקבלת על הדעת. לא די שיהודי איננו רשאי להניע את שפתיו כאשר הוא מבקש לשאת משפט תפילה שם, הרי שברוב הפעמים כאשר אך נדמה ששפתיים נעו, האיש או האישה נלקחו אחר כבוד לתחנת משטרה, ולא פעם נותרו במאסר שעות רבות ולפעמים ימים. הייתכן שבגלל הטרור, ההתפרעויות וניסיונות הרצח של האספסוף הערבי, צריכים היהודים הרוצים לעלות להר, להיענש? היכן ההיגיון? במקום לנקוט בשינוי שיאפשר מהיום לכל מי שירצה לעלות ולהתפלל, בכל זמן ועת שירצה, להיכנס להר מכל השערים כפי שרשאים הערבים, היהודים רשאים להיכנס רק משער המוגרבים, וכעת נוטלים מהם אף את המעט שהיה? בגלל ההתפרעויות מתקפלת מדינת היהודים, משנה את המצב המקרטע גם כך, שקיים בעלייה להר-הבית, במקום הקדוש ביותר לעם ישראל? השרים מחויבים להישמע לראש הממשלה, אם אינם מתפטרים; אך הח"כים שתפקידם לפקח על פעולות הממשלה, אינם חייבים להישמע לו. האם נבחרו כדי לשמש חותמת גומי? נהפוך הוא! הח"כים בעלייתם יהוו דוגמה לאזרחים ששום פורעים ורוצחים באמצעות טרור ברחבי הארץ, לא מקבלים פרס על "עלילותיהם". על כן הח"כים חייבים לעשות מעשה ולעלות לתפילה באופן קבוע, להבין שהמהות של עם ישראל בארצו היא לקומם את ההריסות, להקים את בית התפילה, ולא לפעול כנגד האינטרס היהודי והציוני.

מתוך ספרי "אל ההר":

כנסיות ומסגדים נטועים בך מלכות ירושלים, צלילי פעמונים וקריאות מואזין המבקשים להרחיב גבולם בך. ואני כלל לא ראיתים ולא שמעתי קולם כי שבעים לשונות פייטנייך נוגנים זה מכבר בדמי, ומגינך לדוד הנוסס על ההר, צופה מדבר קדש ועבר הנהר. הילילי בת ציון, הנה יבואו בניך, ידיהם מגוידות ועל שכמם יעמסו אבן וסלע וברגליים צבות יעפילו מעלה נושאים על גופם אלפיים שנים של פרעות וצוקות, גלויות ורעות וגופם קל כצבי ומגרונם מהדהדת שאגת הדורות ייבנה! ייבנה! ויעלו הבונים בשלישית אל ההר, ומשיח עוד מעט כבר בא.

מלחמת השחרור השאירה את מדינת ישראל בלי הר-הבית. עם שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים הפכה האפשרות לממש את הסעיף ה-י"ח בעיקרי התחייה של אברהם (יאיר) שטרן למציאות. יאיר שאף לקדם את בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה, והמקדש מהווה את השיא לתהליך בניית האומה על אדמתה. המשורר אורי צבי גרינברג עלה להר-הבית ב-1924 וסיפר: "הייתי פלא גוף לעצמי בתוך הפלא האלוקי הזה". אלא שמלכתחילה לא רצה השמאל בהר-הבית. בן-גוריון ביכה את ההתנגדות לחלוקת העיר - מהלך שהיה משאיר את הר-הבית מחוץ לריבונות ישראל. ומשה דיין אמר על הר-הבית: "מה אני צריך את הוותיקן הזה" והשאיר מיד לאחר ההכרזה של מוטה גור - "הר-הבית בידינו" - את המפתחות בידי הווקף הירדני. הסטטוס קוו של נתניהו היום הוא המשך לאותו מהלך שנקוט היה תמיד ביד השמאל ששירת את האויב הערבי להשאיר את המצב הקיים. לאחר מאורעות תרפ"ט בהם נשחטו יהודים בכל הארץ ולמעלה ממאה ילדים, החליטה תנועת ברית שלום, בתוכה מספר פרופסורים פנאטים כגון מרטין בובר, יהודה מגנס, ארנסט ברגמן, כי אסור לשנות את הסטטוס קוו ללא הסכמת הערבים. וזאת כאשר 75% בארץ הם ערבים, כלומר סטטוס קוו שלא יאפשר הקמת מדינה יהודית. בכותל היה אסור לתקוע בשופר, אפילו לא תקיעת שופר של נעילה ביום כיפור, וגם בזה הייתה תמיכה חד-משמעית של השמאל: לשמר את המצב הרע כנגד יהודים. ראש הממשלה, הגיעה העת להשיב עטרה ליושנה.