מסעדות ה"דלי" היהודיות העממיות, ששיגשגו ופרחו בעבר בניו-יורק, הולכות וכלות מן העולם. כיום נותר שם רק קומץ קטן מבין 750 בתי האוכל הפופולריים שמילאו את העיר בזמנם. בין כתליהם הוגשו בקביעות מאכלים מסורתיים מהמטבח היהודי המזרח-אירופי של פעם, ובהם מרק עוף, גפילטע-פיש, טשולנט, קיגל, קניידלעך, צימעס, רגל קרושה, ואפילו פסטרמה.
העיתונאי
גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק, נמנה עם האורחים הקבועים של ה"דלי'ס האלה, וכל שנותר לו היום עוד מהם הוא רק להתרפק על "פסטרמה בלחם קימל" - ספרו הנוסטלגי החדש והמרתק של והחוקר היהודי-אמריקני, פרופ' טד מרווין, המביא את סיפורם של ה"דלי'ס" היהודיים, שבשנים האחרונות רק הולכים ונעלמים, בקצב מסחרר, בזה אחר זה.
לאמיתו של דבר היו כל ה"דלי'ס" האלה בבואה משקפת של הקהילה היהודית בניו-יורק, שהגיעה לשם, ברובה הגדול, מפולין ומרוסיה, על סיפה של המאה החולפת. מרביתם של ה"דלי'ס" מוקמו במנהטן וזכו לעדנה בזכותם של המוני המהגרים, דלי האמצעים, שנהרו לשם מן הגלות המזרח-אירופית ושהשתכנו במעוז האמריקני בתנאי-דיור קשים מנשוא, ובדרך כלל אף ללא מטבח בין כותלי הבית הצר.
השינוי הגדול
זו בדיוק הסיבה שמהגרים יהודים אלה נהגו למצוא מזור לרעבונם ב"דלי'ס" למיניהם, ששימשו עבורם כבתי-תמחוי לכל דבר. הוגשו בהם למן פריטי-אוכל יחידים ופשוטים, ועד לארוחות שלמות מוכנות, במחירים מוזלים במיוחד, כיאה למי שלא יכלו, כמובן, להרשות לעצמם רכישת מעדנים. אלא שעם זאת ראוי לציין שבחלוף השנים הפכו המאכלים העממיים האלה דווקא לדליקטסים, ונגבו עליהם מחירים לא זולים בהתאם.
כך או אחרת שימשו ה"דלי'ס" של ניו-יורק כמקומות-מפגש קבועים למהגרים היהודיים, ובעקיפין גם תרמו בכך לשמירתה של תרבות האידיש בפרט והמורשת היהודית בכלל. אלא שהזמן עשה את שלו וה"דלי'ס" נעלמו אט אט, בזה אחר זה, כאשר מי שהיו בעבר מהגרים, הפכו בינתיים לאנשים מבוססים, שעקרו משכונות העוני של ניו-יורק לשכונות יוקרתיות, שבהן לא נמצא עוד מקום לבתי-אוכל כאלה. עם זאת לא גילה גם הדור היהודי הצעיר עוד עניין במאכלים היהודיים המסורתיים, והעדיף כדרכו על פניהם את הג'אנק-פוד האמריקני המקובל של המקדונלד.