מעיין בכתובים. אין לי כל קושי להבין את הטוויסט המדרשי על הפסוק " וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים" (רות א',א') "אוי לדור ששופט את שופטיו". אוי לדור שלם, לא רק למאן דהוא הקם לשפוט את שופטיו, אלא לדור בו מעשהו של המאן דהוא הזה נסבל. המדרש מוסיף באורח ציורי, "שהיה אחד מישראל הולך אל הדיין והדיין הולך להלקותו, חוזר הוא ומלקה את הדיין" (לקח טוב) והכל יודעים, ואין הכל מייסרים אותו אחד מישראל, אפשר מגידים בציבור מעשהו ועושים אותו כרוניקה וחדשות ובכך מסתפקים, ואי לכך, אוי לדור שלם בו דרמות כאלה הן מעשה יום יום. אני מבין.
אבל עודי מעיין אני נתקל במובאה נוספת: "מהו שפוט השופטים? אמר ר' יוחנן, דור ששופט את שופטיו, השופט אומר לו טול קיסם מבין שיניך, משיב לו הוא טול קורה מבין עיניך, השופט אומר לו כספך היה לסיגים משיב לו הוא סבאך מהול במים" (בבא בתרא ט"ו ב'). מעתה יש לי קושי. האם הברנש האומר לשופט שהוכיח אותו, ואמר לו 'טול קיסם מבין שיניך' התייהר לראווה והתחצף כפרחח ואמר לו לשופט דברים של ריקא, או חלילה, אותו ברנש שיש לו קיסם בין שיניו יודע שלשופטו יש 'קורה בין עיניו',שאם עוונו קטן-עוון מי שדן אותו גדול מעוונו שלו- ואוי לדור בו השופטים עצמם לא רק שאינם נקיים, אלא שעוונם משול כקורה מול קיסם, אם מפני שהעוון גדול על-פי כל קנה מידה אם מפני שעוונו של שופט הוא לעולם גדול מעוון כל הדיוט.
ולא נחה דעתי עד שאמרתי ללבי כי אכן, אוי לדור ששופט את שופטיו ומטיח בהם ונפרע מהם על ששפטו דין צדק המונע בעד העבריינים להוסיף מעללים על מעללים, אולם בזה לא שגיא, שאם הדור משלים, עלולים חלילה השופטים עצמם להתיירא ולהתפחד ולהתחלק בין הגונים שיסרבו לשפוט לבין מתיישרים שישפטו על-פי דרישת ההמון ואו אז, אין עוצר, שופטי השופטים יביאו להמלכת שופטים שהקורה שבין עיניהם לא תאפשר להם לראות בכלל לא עוונות ולא זדונות אלא אך ורק מה שנוח להם באותה שעה. זה הפחד הגדול. דור ששופט את שופטיו עלול להיות דור ששופטיו עצמם צריכים להישפט...
כל זה כמובן לא אקטואליה לא עלינו, אלא אך ורק יגדיל תורה ויאדיר...