נפלאות התבוסה

עשרים שנה לרצח המזעזע והמתועב של ראש ממשלה נבחר בישראל, יצחק רבין . כל מי שהתנגד לדרכו לפני הרצח לא חשב אחרת גם אחרי הרצח אך האצבע המאשימה גרמה לרבים לחשוש שמא התנגדות לדרך תפורש כהסכמה לרצח. היו לו כל הסיבות לחשוב כך אז ואף היום. צר לי אך איני נמנה על אלה. הרצח המתועב ביום ההוא זעזע אותי כפי שזעזע כל יהודי אחר בישראל אך בדעתי נותרתי: "דרך השלום" אותה ניסה רבין (בשיכנועו האיש שתיעב מכל - שמעון פרס) הייתה ניסוי מסוכן שיעלה בדמים רבים ובבכייה לדורות. כך בדיוק חשבתי יום לפני הרצח וגם ביום שלמחרת הרצח. מי שחשב שדעתי זו הינה תמיכה ברצח הינו טיפש גמור וטיפשות כידוע הינה זכות יסודית, למי שחפץ בה, בדמוקרטיה בה אני דוגל. אמונתי אז כי רבין נפל קרבן למלכודת שקרים והונאה של טרוריסט ידוע ורב מעללים, עראפאת, לא רק שלא נחלשה מאז הרצח אלא התחזקה ומה שחיזק אותה אינם אמונתי ודעותיי אלא המציאות הקודרת. הלוואי ויכולתי לומר טעיתי. טכס הענקת פרס נובל משותף ל"שלום" לטרוריסט שידיו מגואלות בדם יהודי רב ולראש ממשלתי (ועוד נדחף אחד שחששו לפגוע ב"כבודו" ושבלעדיו נחשב הוא למת), עורר בי בחילה של ממש. לחיצת היד של רבין עם הרוצח הנתעב הייתה בעיני בזיון של עם ישראל כולו. מי שאז חשב שלומר זאת לאחר הרצח זה להצדיק את הרצח הוא מטורף אכול שנאה לכל מי שאינו חושב כמותו. אין כל צורך לומר שהרצח מתועב כפי שאין צורך לומר שמי שהתנגד לדרכו של רבין שותף לרצח. זוהי עלילת דם במובן הפשוט והנקלה של המילה ואף אין צורך להסביר מדוע. לא פחדתי אז כפי שאינני פוחד היום מעלילות דם שפלות של אנשים נבובי מח ורעי לב והנה אני אומר בפשטות כי השנים שחלפו מאז שלום אוסלו השקרי הוכיחו כי רבין הוטעה, טעה ובחר בדרך שניתן לכנותה בשמות רבים ומגוונים למעט שם אחד: "מורשת". השקר המשווק לנו בראש חוצות וללא שמץ של בושה כי עם רבין נרצחו גם "השלום" ו"הדמוקרטיה" הוא בפרוש ביזוי זכרו של רבין. אף "שלום" לא נרצח והדמוקרטיה לא הייתה ואינה בסכנה למעט בעיני השמאל המובס כתרוץ מגוחך להידחקותו לשוליים. ה"שלום" היה רק על נייר חתום בחתימת שקרן מלידה שכבר ביום הראשון לבואו לכאן מתוניס הרחוקה הפר אותו וכמו פושע קטן הבריח בתא מכוניתו נשק ומחבל רב מעללים שאסור היה לו להביא. לא היה כל "שלום" לרצוח וגם לא "דרך שלום" לרצוח כי ההסכם שנחתם עם נוכל שקרן ורמאי מתחילתו היה הונאה ותו לא. משום כך גם נרצחי הטרור הערבי היו נרצחי טרור ערבי ולא "קרבנות שלום" - שם מעורר פלצות שיצא מפיו של רבין כאילו אל עדת מפגרים הוא מדבר ולא אל עם ישראל. רבין אכן חלם על השלום ורצה בו ובכך אין ספק אך טעה לחשוב שרוצח מתועב יהפוך עורו וירצה שלום עם מושא תעובו - היהודים ובמיוחד הציונים שגזלו את אדמתו. ועתה עשרים שנה אחרי הרצח ובחסות הרצח המתועב מוכרים לנו "מורשת". אותם רוכלים בשוק השלום השקרי מטילים אימה כי המתנגד ל"מורשת" תמך ברצח ואני בז לאימתם ומתעב את שקריהם. אני מגנה בתוקף כל רצח ובוודאי את רצח ראש ממשלתי הנבחר ויחד עם זה בז לניסיונות ההבל למכור לי את "מורשתו".

• אם ליפול לרשתו של רב נוכל ורוצח מלידה רק בשל אמונה בשלום זו "מורשת" - זו אינה מורשתי.

• אם לתת לחבורת טרוריסטים מתעבי יהודים שנשבעו "לשחרר את פלשתין מהנהר ועד הים" נשק כדי שהם ילחמו עבורנו נגד עצמם - זה "מורשת" אזי זו אינה מורשתי.

• אם להכנע לטרור, ללחוץ ידי מרצחים ולהאמין בנאיביות ילדותית כי די בזה להעיד על רצונם בשלום איתנו - זו "מורשת" אזי אין זו מורשתי.

• אם להסכים להכתיר ארגון טרור והעומד בראשו כחתני פרס נובל לשלום ובכך לצרפם לקהילת העמים - זו "מורשת" אזי זו אינה מורשתי.

• אם לקבל הרוגים ופצועים יהודים חפים מכל פשע ולהמשיך לנהל "שיחות שלום" עם הרוצחים עצמם ובאותו זמן ממש שהם רוצחים, כ"קרבנות שלום " זו "מורשת" אזי זו אינה מורשתי.

• אם להתעקש כי התבוסה הגדולה ביותר שידעה ישראל מעודה באוסלו הינה הצלחה ולא כישלון מחפיר שאת מחירו שילמנו, אנו משלמים היום ונמשיך לשלם בעתיד, זו "מורשת" אזי זו אינה מורשתי.

מחנה החלום בארץ מנצל בציניות רצח נתעב כדי להפוך תבוסה מחפירה ע"י טרוריסט מוצהר ל"מורשת". במקום לומר טעינו, עווינו, חטאנו, הובסנו - הוא ממשיך לשווק לנו את שקר השלום וחרדתו העמוקה לדמוקרטיה במסווה של "מורשת". הוא שאמרנו - נפלאות התבוסה.