|
1 |
|
| |
|
כפי שתיווכח בקרוב (בתגובות) הדמוקרטיה ממש לא יקרה. כנראה שזה לא הפורום להגיגיך. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
אלטע קאקער |
|
| |
|
עד שהגיעו נתניהו,גליק וצעירי חב”ד לא היו בארץ פסיכזות המוניות.גם לא תופעות פונדמנטליסטיות אפוקליפטיות.ביום שנתניהו עלה על במת ההיסטוריה,פסק השקט.עד אז יכולת לשמוע בערבים רק את טיקטוק הבארות וגעיית הפרות במרעה.נכון היו מאורעות אחת לכמה שנים בהם נהרגו ונשחטו מאות,היתה גם מלחמת השיחרור שבה נהרגו 8 אלף ישראלים ומאות אלפי ערבים נטשו את הארץ והיו פדיאון שרצחו מאות ומבצע קדש,ששת הימים,ההתשה,יום כיפור ועוד ועוד ועוד אבל חוץ מזה היה שקט בלי שום פסיכוזות המוניות.פעם שלטו הסוציאליסטים בארץ במשך עשרות רבות של שנים וקולם של אנשי הדת בקושי נשמע שלא לדבר שהר הבית לא היה בידנו ואף אחד לא רצה לעלות לשם ואם היתה משיחיות,היא היתה במעגלי ההורה בקיבוצים.והנה,הפלא ופלא,היו מלחמות,רציחות,שחיטות הרבה יותר ממה שיש עכשיו.אחרי אוסלו למשל,הרוח ששלטה באוויר היתה רוח השלום והאחווה,רוח ההתפייסות וההבנה וממש שום משיחיות והר הבית.אז איך בדיוק לקרוא לכל אותם פיצוצים שהרגו יותר מאלף איש,לא פסיכוזות המוניות?לסיכום,סנדובסקי פשוט לא מבין שזה בכלל לא חשוב מה נעשה ומה לא נעשה כי הערבים תמיד ירצו לרצוח רק שכל פעם הם ימציאו לזה שם אחר.אם סנדובסקי רוצה ליפול בפח שהערבים מטמינים לו,זו כבר בעיה שלו.ובנוגע למשיחיות,מה לעשות שזה בגנים של העם היהודי,מה,סנדובסקי רוצה לנטרל את זה?הוא לא יצליח.אז לקיבוצניקים של פעם היה מותר להיות משיחיים ובין הורה להורה להעיף את הערבים מהארץ.למה בעצם היום אסור אותו דבר לצעירי חב”ד ונוער הגבעות? משהו השתנה? נכון,לראש הממשלה קוראים נתניהו והוא בא מהצד השני של התותח הקדוש,אז מה,לכל תותח יש שני צדדים,ככה זה עובד. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
3 |
|
| |
|
לקרוא שלוש פעמים ביום, לפני הארוחה:
חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר. ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. {פ}
י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. {פ}
כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. {ס} כד לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת--אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל-בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה. כח וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִי |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|