לא לסנגוריה על הפלשתינים

מי אשם בגל הטרור הנוכחי? השמאל הישראלי והעולמי יודעים: ישראל. מאז ומתמיד היהודים אשמים. עכשיו לכאורה מצאו להם תנא דמסייע בדמות ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, שלפי ברק רביד בהארץ אמר ש"אחת הסיבות" לטרור הנוכחי היא "תחושת זעם ותסכול בקרב הפלשתינים... הם מיואשים מהמצב וחשים שאין להם מה להפסיד". לא ברור מה אמר הלוי ומה משאלות ליבו של הכתב. ברור שראש אמ"ן הציג תמונה רחבה בהרבה מזו שהארץ הציג. ממקורות שנכחו בישיבה שמעתי שהלוי לא מסר את הערכתו לסיבת הטרור, אלא את נקודת המבט של הפלשתינים - כיצד הם משתמשים בתירוצים הללו לייצר רציונליזציה לטירוף הרצחני המבעבע בתוכם. הבדל גדול, שמלמד על האינטרס להשתמש בידיעות חלקיות כדי לחזק את אשמת היהודים. אם "תסכול" הוא הסיבה לטרור הסכינים, כיצד נסביר את טרור המתאבדים בשנות ה-90 תחת ממשלות שמאל שקידמו במרץ את חלוקת הארץ? הגישה שלפיה "יש סיבה" מקומית לרצון לרצוח יהודים ("תסכול מדיני", "התנחלויות" וכדומה) היא הצדקת הטרור. חד וחלק. הפלשתינים שומעים היטב את הקולות אצלנו ובאליטה הליברלית במערב - ופועלים בהתאם. משום כך, הסיבה לגל הטרור אינה התסכול והייאוש, אלא התקווה להשיג באמצעותו הישגים, משום שהטרור הוא כלי. טרור המתאבדים פסק בזמנו כי אבו מאזן הסיק שזה מזיק להם. לא מן הנמנע שלקראת פגישת נתניהו-אובמה, מעוניין אבו מאזן לספק חומרי בעירה בידי נשיא ארה"ב, יועציו והתקשורת הליברלית, ללחוץ על נתניהו "לעשות משהו" כי הפלשתינים, נעבעך, "מתוסכלים". הפלשתינים מרגישים שמנגנוני ההגנה שלנו חשופים, הם רואים אוזלת יד בהריסת בתים כמו גם ביחס להיסוס בפעולות צבאיות ומשפטיות ברורות. לזה מצטרפת התשתית ארוכת השנים של הסתה מגן הילדים ועד למסגד, שלפיה אין ליהודים זכות להתקיים כישות ריבונית בארץ הזאת. הר-הבית הוא מרכיב חשוב בהסתה, עוד מזמן אמין אל-חוסייני, ואחר כך ערפאת במנהרות הכותל ובמאורעות ספטמבר 2000 שכונו באופן די מקורי "אינתיפאדת אל-אקצה". הרשתות החברתיות, סרטוני דאעש והרהב האיסלאמיסטי העצימו את הטירוף הרצחני. זה לב הסכסוך, ולא "תסכול" מדומיין שהפלשתינים מוכרים לפתיים. גם בחברה היהודית קיים "תסכול" מסיבות שונות; זה לא מוביל צעירים להתאבד עם סכינים. הטרור הערבי שואב עידוד גם על-רקע העובדה שנער ערבי הדוקר יהודייה קשישה מתפרש בעולם כמפנה אסטרטגי חשוב בהרבה מפיצוץ מטוס רוסי מעל שמי סיני. בכירים בפתח מתגאים בהצלחת גל הטרור, בכך ששמונים אחוז מהיהודים ("מתנחלים" בלשונם) לא מסתובבים יותר בעיר העתיקה. אפשר ללמוד מזה שקיימת הכוונה מסוימת של הטרור, כפי שלמדנו בעבר, אבל ברור מהדברים שלא התסכול מניע את הטרור אלא התקווה לסלקנו. אין יתרון לראש אמ"ן על פני אדם מהיישוב, משום שהמקורות ביחס לכוונות הערבים, מטרותיהם, שיטות הפעולה שלהם - גלויים לכל. הסנגוריה על הפלשתינים אינה מקדמת שלום כלשהו; היא מפיחה תקווה בסכינאים ובסופו של דבר תתהפך על ראשם.