"אני - שלום, וכי אדבר; המה, למלחמה" (תהילים, ק"כ:7)
לא עובר יום ומתרחש עוד פיגוע טרור. במשך שבוע או עשרה ימים הייתה אתנחתה, שכן הפיגועים בוצעו רק ב"שטחים הכבושים" (כולל ירושלים), וכך הדבר מוצדק ומקובל - בעיני המבצעים לפועל, בעיני העולם וגם בעיני יהודים וישראלים רבים. אך נראה שאנחנו, היהודים והישראלים, שכחנו שכל מדינת ישראל אזור כבוש הוא, ומיד התחדש זרם הפיגועים גם בתוך שטחי ה"קו הירוק."
אינתיפדת הסכינים (או בלשוני, אינתיפדת הנוער) ממשיכה בעיצומה.
מד"א, זק"א, החזרת גופות והציבור הסובל
אפתח דוקא במד"א. מדוע הם? שכן הם בחדשות מאז תחילת אינתיפדת הסכינים. הנושא הוא האם יש להגיש עזרה ראשונה לטרוריסט פצוע לפני שמגישים עזרה ראשונה לקורבנותיו, אם פציעותיו ומצבו מתבררים להיות קשים יותר משל הקורבנות השוכבים לידו.
שאלה קשה? כלל וכלל לא. תמיד שים עצמך במקום הפצוע: ראשית, טרוריסט פגע בך, ובמזל רב נשארת בחיים (גם אם הנך מפרפר בין חיים למוות). שנית, צוות מד"א מטפל בטרוריסט לפניך. קרי, פעמים נפגעת: פעם על-ידי טרוריסט מטורף משנאה, שכלל לא מכיר אותך וכל עוונך היותך יהודי במדינת היהודים, ופעם בשל החלטה "הומנית" (יש אומרים "שרירותית" או "ביורוקרטית") של ארגון מד"א והעומד בראשו המגן עליה בחרוף נפש.
כאן אין המדובר בשבועת הרופא, ואין ספק בליבי שבשלב כלשהו הטרוריסט הפצוע יקבל עזרה ראשונה ואח"כ טיפול רפואי. אך הוא או היא לא אמורים להכלל בתור הנורמלי, שכן אין כל דבר "נורמלי" בהתקפת טרור שיעודה לזרוע מוות, הרס ופחד בלבנו.
הנה דרך פעולה אפשרית:
ראשית, הנוכחים (כוחות הביטחון והציבור) יוודאו שהטרוריסט מנוטרל ואינו יכול לנסות לפצוע או להרוג פעם נוספת (וכבר הוכח שזה בדיוק מה שהם מנסים לעשות, לפחות בארועי האינתיפאדה הנוכחית).
מיד לאחר מכן, יטפלו בכל הקורבנות, לפי הסדר המקובל ולפי הנחיות מד"א.
לאחר שכל הפצועים מבין קורבנות הטרוריסט טופלו, ורק אז, תוגש עזרה ראשונה לטרוריסט, אם עודנו בחיים.
ברי לי שישנם יפי נפש וסופר-ליברלים, אנשים שלב אדם פועם בקרבם ולא לב אבן כשלי, שיתקוממו על דברי אלו. ניחא, נקווה שלא תקלעו אף פעם למצב דומה, ואתם בין הקורבנות.
"לי זה לא יקרה!" תגידו לעצמכם בנימת זלזול ובטול. הרשו לי להזכיר לכם שהפיגועים לא קורים אך ורק "שם" בשטחים הכבושים-כבושים (כולל ירושלים), כי אם גם במרכז הארץ פרופר, מקום מגוריכם אתם.
ישנן הרבה שאלות של דרך התנהגות, ואני לא מוצא כל פסול בשיטה שהצגתי: הקורבנות מטופלים ראשונה, לפי סדר עדיפות של פציעותיהם ומצבם, ורק אז הטרוריסט.
לא רק מד"א והציבור התחבטו בשאלה זו, גם זק"א שקלו איך להתייחס לגופות הטרוריסטים, ואיזה כבוד להעניק להם (או איך לחסוך עוגמת נפש מיותרת מאתנו, הקורבנות). הלא גם הטרוריסטים הם בני אדם (ובכל המקרים שלפנינו מאז פריצת האינתיפאדה הנוכחית הם אנשים צעירים, חלקם ילדים ובני נוער), כולם נבראו בצלם אלוהים.
רואים אתם כמה קל להעלות לדיון נושאים שבתאוריה הם "פשוטים:" מי לא ירצה להביא ילדים לקבורה? ילד, תמים, טהור, ודאי זו טעות שהסרט ממצלמת האבטחה מראה שהוא השתמש בסכין לדקור קורבנות בשר ודם, לנסות לערוף ראשם או להמיתם.
זק"א יאספו את חלקי הגופות או את גופת הטרוריסט (אם היא שלמה) בשקיות שחורות, לא בשקיות זק"א מיוחדות.
יש כאלו שמיד יתרעמו? מה? ומה לגבי תפילה ש"גן עדן תהיה מנוחתם" של הנפטרים, אותם ילדים גיבורים? אז מה אם הם ערבים? ומדוע אתה קורא להם "טרוריסטים?" אתה ודאי ימני קיצוני רדיקלי בעצמך!!!
מד"א, זק"א, הציבור נזעק ואפילו כנסת ישראל מעורבת. הכיצד? בתחילה, היו מועברות גופות הטרוריסטים לרשות הפלשתינית, וזו הייתה דואגת מידית להלוויות שלא היו מביישות ראשי מדינה. המוני המונים היו נוהרים, השנאה הייתה מרקיעה שחקים והקהל מדורבן לעוד דם יהודי, עוד ועוד, שכן אינתיפדת הסכינים יעילה היא עד מאד. הצמא לדם כה רב, שמיד למחרת התרחשו מתקפות הטרור הבאות, גל אחר גל המתנפצים אל חופי מדינת ישראל.
יחי השהידים, יחי הגיבורים, לעד תעוזתם תזכר (ומשפחותיהם יקבלו תקבולים מעתה ועד עולם על ההקרבה, גידול וחינוך הבנים והבנות, ושמחת וצהלת הביצועים המוצלחים נגד הכובש האכזר)!
ובכן, הוחלט ב
ממשלה, לאחר כמה נסיונות החזרת הגופות שהוסיפו שמן למדורה, שלא להחזיר יותר גופות. אלא שכאן נמצאו הדעות חלוקות. שר זה מאמין שכך יש לעשות, שר אחר מאמין שאין זו דרך יעילה. התוצאה: ישנה החלטה, אך בפועל מחזירים גופות. אין חדש תחת השמש - איומי היהודים כנביחה רועמת, אך נשיכתם אינה מורגשת כלל וכלל.
בעוד אנחנו, היהודים, עסוקים בניתוח מכוון זה ומכוון נגדי, שוקלים, מתחבטים, דנים ומתדיינים, אויבינו עסוקים בהטלת מורא ופחד על צורת חיינו. הם ששים להקריב את חייהם על מזבח אמונתם ועושים זאת נאמנה, גלים גלים, יום יום ללא הפסקה.
בעוד הם פועלים ללא לאות, אנחנו, רחמנים בני רחמנים, מטפלים בטרוריסטים. בעוד פצועינו שותתים דם, הם פועלים בכמה חזיתות במקביל. כל התקשורת שלהם מגויסת למאמץ המלחמתי - התקשורת הרגילה וכן הרשתות החברתיות באינרנט. כולם שותפים פעילים, ללא יוצא מן הכלל. אלו מציירים קריקטורות. אלו עוסקים בסרטונים לילדים או בשירים לקהל הרחב. אחרים תוקפים את ישראל שהיא "מוציאה להורג" ערבים חפים מפשע ושותלת סכינים בזירות הפשע (פשע נגד האנושות שמבצעת המדינה היהודית) בכדי להצדיק את מעשיה ועוד אחרים מייצרים תעמולה המכוונת לישראל ולישראלים.
רואים אתם, בעוד אנו עסוקים ביננו לבין עצמנו, אנחנו מפסידים בכל חזית אפשרית.
וכך חוזר אני, בסדר הפוך, לכל השחקנים שהצגתי:
הציבור - סובל, כך שאני סולח לו. בכל מקום בו הייתי, בין אם זה באוטובוסים הבין- או הפנים-עירוניים, ברחובות ירושלים הבירה או תל אביב, ראשון לציון או רחובות, בשוק בפתח תקוה או זה ברחובות או בירושלים, האנשים חרדים, אך אין ברירה, ממשיכים בנטל היום-יום.
הממשלה - נו, מה כבר אפשר לצפות מנבחרי הציבור?
זק"א - אלו עושים עבודת קודש, והשם יתברך סועד אותם בדרכם.
ומד"א - בואו ואגלה לכם טפח מתזרים המזומנים אל הארגון מארה"ב.
מגן דוד אדום
התבשרנו בעמוד פנימי של עתונו של אידלסון שבגאלה השנתית בלוס אנג'לס במרחשון התשע"ו גויסו עשרה מיליוני דולרים לארגון, מחצית הסכום תרומת הזוג אידלסון. בעתונים המקומיים בלוס אנג'לס דווח על סכום גדול בעשרים אחוזים. עשרה, שנים עשרה מיליונים - מספרים מרשימים ביותר.
סיקרן אותי לראות את פעילות הארגון בארה"ב, שכן מטרתו "להציל חיים בישראל."
עצם קיום הארגון כארגון שלא למטרות רווח המאפשר לתורמים פטור ממיסים עבור תרומותיהם מותנה בכך שספרי הארגון יהיו נגישים לכל. כך החוק היבש, ובמציאות תמיד יש פער של שנה או שנתיים בין הנדרש למצוי.
כך לדוגמה, היום, בסוף שנת 2015, הדוחות הכספיים של שנת 2013 נגישים לציבור. לפיכך אשתמש באלו כמקור לנתונים הקיימים העדכניים ביותר שאציג כאן.
בפעם האחרונה בה הסתכלתי בנתוני ארגון "החברים האמריקנים של מד"א" היה זה לפני שנתיים והדוחות היו עדכניים עד 2011. באותו זמן, ארגון "צ'ריטי נביגטור" - מורה נבוכים לעולם המגזר השלישי - דירג את הארגון בשלושה כוכבים מתוך ארבעה (ציון כולל של 52.49 מתוך 70) ופרט: כספים - שני כוכבים (ציון של 47.36 מתוך 70), שקיפות ואחריות - ארבעה כוכבים (60 מתוך 70).
היום, בהנתן הנתונים העדכניים ביותר (2013), הציון הכולל הוא 91.57 מתוך 100 (ארבעה כוכבים מתוך ארבעה) והתפלגותו: כספים - שלושה כוכבים (88.47/100), שקיפות ואחריות - ארבעה כוכבים (97/100).
נכון לאותה שנת כספים, הארגון גייס כ-$36 מליון, מתוכם $28 מיליון (כמעט 80%) בתרומות למיניהן ו-$7.5 מיליון מארועי התרמה. (כאמור, דוח הכספים לשנה זו יראה שארועי ההתרמה גרפו סכום נכבד בהרבה, אך נראה זאת לא לפני 2017-2018.)
מתוך אותם $36 מליון, הארגון הוציא $26 מליון: כ-$17 מיליון הועברו לארץ (המטרה לשמה הגוף פועל), ותשעה מיליונים הוצאות. כל שלושה דולרים שגויסו חולקו כך: ישראל, ישראל, הוצאות. ישראל, ישראל, הוצאות. וכו'. נא לא להפריע, ישנו מאחורינו הר כסף ועלינו לחלקו: ישראל, ישראל, הוצאות.
נשארו באמתחת הארגון בסוף אותה שנת כספים עשרה מיליוני דולרים, שהצטרפו לנכסים הקיימים לסך כולל של $22.5 מליון. מדוע לא הועבר סכום זה? לא היה בו צורך בארץ? ואיזה צורך היה להגדיל את סך הנכסים בעוד עשרה מיליונים? איני יודע.
עשרה עובדים בכירים השתכרו ביחד $1.5 מיליון (נא לזכור זאת בפעם הבאה כשאתם תורמים מאה דולר או עשרים וחמישה אלף דולרים, טיפה בים). ה-CEO כמעט ארבע מאות אלף, המתרימה הראשית כמאתים ועשרה אלף, המשווק הראשי כמעט מאתים אלף והנציגים המקומיים בין $170 לבין $185 אלף כל אחד. בסך-הכל, על משכורות ונלוות, הוצאו $4.3 מליון. פרסומות $1.6 מליון. נסיעות - שש מאות אלף דולר. דפוס - ארבע מאות אלף דולר. וכו' וכו', עד לסכום מצטבר של תשעה מיליונים.
סכומים גדולים מתרוצצים שם. אם נסכום את חמש השנים 2009 - 2013, כל צד של מאזן הכספים מראה $127 מליון.
תמיכה בחו"ל (או הדוד העשיר מאמריקה)
משנה לשנה, הארגון ממשיך להעביר כסף ל"מזרח התיכון לתמוך במד"א ובשרותיו," לצבור כסף כאן בארה"ב ולהוציא מיליונים על משכורות ונלוות.
אגב, מד"א אינו יוצא דופן. ישנן אוניברסיטאות, בתי חולים, בתי תמחוי, ישיבות, פרויקטים להגברת האבטחה בישובים, פרויקטים אחרים לתעוד וצלום עוולות הכיבוש, עולם ומלואו ממש, והכסף זורם במלוא העוצמה מהדוד העשיר לאחיין העני והנזקק. מגזר שלם, ה"מגזר השלישי."
לכל אחד ארגון הקרוב לליבו והס מלהזכיר. אלו תומכים בקרן החדשה ועוזרים לערער את עמודי התווך של מדינת ישראל. אלו תומכים באוניברסיטאות ובחופש הדיבור בהן (מהן צמחו גם ה-"פוסט ציונות" וגם תנועת ה-BDS). וכך ממשיכה העבודה הטובה, כל אחד והשקפתו, כל אחת והארגון הקרוב לליבה.
יבוא יום שיקום מי וישאל מדוע מאפשרים פטור ממיסים בארה"ב עבור תרומות למדינות זרות. אלו תורמים לישראל ואלו לפלשתין. אלו לאפגניסטן ואלו לתימן. אלו לסוריה ואלו למצרים. וכך ממשיך תזרים המזומנים, עד שיבינו הפולטיקאים בוושינגטון הבירה שיש כאן טעם לפגם.
לפני שנבטל דאגה זו כלא חשובה. נזכור שגם התמיכה הכספית של ארה"ב במדינת ישראל הועלתה לדיון, האם מן הראוי? אויבינו, ובראשם הרבה יהודים אמריקנים, דוחקים כל הזמן בבית הלבן ובקונגרס לבטל את העזרה לישראל בשל עוולות הכיבוש וחוצפתו של נתניהו ("חוצפת הקיום").
בינתיים הכל ממשיך, כסף מממשלה לממשלה וכסף מאנשים פרטיים דרך ארגונים שלא למטרות רווח לגופים בארץ.
החגיגה בעיצומה.
רק שלי קשה להאמין שהצורך הוא כה עז במדינה מודרנית ומפותחת כמו מדינת ישראל. 60% מהילדים רעבים ללחם? חיילים ללא תחתונים, מעילים ונעלי ספורט ממותגות? מערך הצלה וכבאות ללא האמצעים הנדרשים? בתי חולים ללא מכונות MRI? אוניברסיטאות ללא מענקי מחקר ומלגות לסטודנטים?
האם זו אחריות הדוד העשיר מארה"ב או אחריות ממשלת ישראל? שאלה נאה, דבר האומר דרשני.
קל למכור את הצורך-כביכול, ואוי, עד כמה מסוכן לעסוק בזה. פרות קדושות, ובהן אסור לגעת.
ויותר מכל, חומר נפיץ ולקיח מאין כמוהו - משכורות הבכירים בארגונים המקומיים - הכל במאות אלפי דולרים לשנה, כי "מגיע להם!" להם מגיע, ולי - על שהעזתי לעלות נושא זה ואף לנקוב במספרים - כבר מוקם עמוד תליה גבוה, "עץ גבוה חמישים אמה!"