מסקנות ועדת דורנר - האסירים מקרה אבוד?

אתר News1 חשף בשבוע שעבר את מסקנות ועדת דורנר על האסירים במדינה, לפיהן הגיעה הוועדה למסקנה כי במדינה שלנו יחסית למדינות אחרות יש יותר מידי אסירים. שנית, טענה מסקנה נוספת - תקופות המאסר אינן גורמות הרתעה לאסירים מביצוע עבירה נוספת, שלישית בתקופות מאסר קצרות לא ניתן לשקם אותם, והם חוזרים מהר מאוד לפשוע, ורביעית האסירים החדשים "מתקלקלים" בכלא, נפגשים עם עבריינים ותיקים ולומדים מהם את דרכי הפשע. ומכאן המסקנה המתבקשת מאליה, היא כי יש להפחית את מספר האסירים בכלא, וכתחליף ניתן לשבץ אותם בעבודות למען הקהילה, ועל-ידי כך לשקם אותם ושכמותם ולהראות להם את דרך הישר. אלא שהדבר הרבה יותר מורכב, יש רקע שונה לעבריינים שונים, שלא דומה לעבריינות צווארון לבן לעבריינות של פריצה לבתים. שוד עם נשק או רצח לא דומה נהיגה פרועה על הכביש בהשפעת סמים ו/או אלכוהול לרצח בפאב כתוצאה מכך. קיים הרקע הסוציאלי ממנו באו העבריינים השונים ולאיזה מקום הם חוזרים. בזמנו הופעלה שיטה חדשנית באסותא לגמילה מסמים בתוך תקופה קצרה, אלא שעד מהרה הסתבר כי הגמילה לכשעצמה אינה מספקת אם חוזרים הנרקומנים לאותו מקום שבו צרכו את הסמים, והחברה מסביב צורכת סמים כי אז מהר מאוד העבריין חוזר לסורו. לכן בטרם פוסקים את העונשים יש ללמוד את הרקע ממנו בא העבריין ולדאוג שלא יחזור למקום הקודם שממנו הגיע. צריך ליצר לו סביבה תומכת שתשגיח עליו עם שחרורו. ייתכן שתקופת מאסר ארוכה מאפשרת הפעלת תוכנית שיקום, אולם העבריין שיוצא לחופשי לעולם שלא הכיר, יפול שוב מהר מאוד. אסור לשכוח כי בראש וראשונה החברה מגנה על עצמה בחוקים הקובעים עונשים, והעונשים באים על-מנת להבהיר לעבריין כי יש מקל ויש גזר, מי שהולך בדרך המלך זוכה להכרת החברה, ומי שיוצא נגד הסדר החברתי מקבל את שלו. יש להבדיל בין סוגי העבריינות - מעבריינות צווארון לבן לבין עבריינות של רצח וגניבה, ולהחמיר עם אלה שנתנו בידם את הכוח למשול, לעומת דגי הרקק. החברה לא קמה על-מנת להשקיע בשיקום, החברה צריכה לקיים מוסדות על דרך הישר, ולדאוג לכך מבעוד מועד. יש גם אפקט הרתעתי לגבי אלה שעדיין לא עברו עבירות, ייתכן שאם עברת את הקו האדום ונכלאת בכלא זה כבר לא מרתיע, אבל אם אתה לפני, כי אז זה ירתיע. ולכן איני חושב שזה ענין לוועדות, זה ענין ממלכתי שצריך להיות מנווט על-ידי מספר משרדים, ולהקים ועדת היגוי קבועה לנושא זה,שתעזר בבעלי מקצוע בתחום, ותחפש כל הזמן דרכים להקטנת הפשיעה, בבחינת טיפול מונע ולא טיפול בדיעבד. צריך גם לראות כיצד משלבים עבריינים בפוטנציה בשרות למען הקהילה מבעוד מועד ולא כענישה.