הוא הדין לנטילת הברכות על-ידי יעקב, במקום עשיו, כדי להנחילן לעם ישראל, בהתאם למַהֲלָךְ ההיסטורי האלוקי. אילו חס ושלום עשיו היה מקבלן, הייתה נגרמת קטסטרופה לאומית ורוחנית לעם היהודי, תוך ערעור מַהֲלָךְ זה.
בעוד שיצחק, שגדל בסביבה טובה, הוּלך שולל על-ידי עשיו, שהתחזה לשומר מצוות, הרי לאור הרקע המשפחתי השלילי של רבקה ויעקב, הם למדו לעמוד על מהותו של עשיו הרשע ועל סכנתו הרוחנית, ועל הברכות המיועדות ליעקב.
יתכן כי בהלבישה את בגדי עשיו ליעקב, ביקשה רבקה לרמוז ליצחק לא להסתכל בקנקן, אלא בתוכן הפנימי. ואומנם יצחק למד להפנים את המֶסֶר, וּלְאַחַר שזיהה מֵעֵבֶר לבגדים את בנו יעקב על-פי נימוסיו, ובעיקר על-פי קולו - הַזְכָּרַת שֵׁם ה', אמונה בהשגחה פרטית, וריח גן עדן שנדף ממנו - מסר לו במוּדע את הברכות.
יעקב זכאי היה לברכות גם כבכוֹר, לאחר שעשיו מכר לו את הבכורה במכירה מפורשת לאור יום. טענותיו של עשיו על רמאותו הכפולה של יעקב בעניין גניבת הבכורה והברכות הן אפוא משוללות יסוד. יתֵרה מזו, אף שָׂרוֹ של עשיו אישר ליעקב כי קיבל אותן בדין, וכדי לנטרל את שמו מכל קונוטציה של מרמה, שינה אותו לישראל. אגב, שמו של יעקב נקרא על שם שאחז בעקב עשיו, לצאת ראשון מרחם אמו, כדי לזכות בבכורה בפולחן המקדש, ולא על שם עקוב - מרמה.
גם בליל הכלולות, כאשר רחל הוחלפה בלאה ויעקב נדהם, רמזה לו לאה כי כשם שנטילת הברכות הייתה מַהֲלָךְ חיוני מבחינה לאומית, אף נישואיה ליעקב הם חלק ממהלך אלוקי להקים את שבטי ישראל, בהתאם לתפיסה המקראית.