כדי לגוון את שוק המשכנתאות ובו-זמנית להגדיל את ההיצע, דבר שיוביל להורדת מחירים, נגררים הרגולטורים גם בבנק ישראל לפתרונות מסוכנים המעידים על חוסר הבנה, וחמור מכך גם חוסר רצון או יכולת ללמוד מניסיון רע בשווקים אחרים.
הפתרון המוצע חדשים לבקרים נקרא איגוח. התהליך הוא שבעלי ההון, ובמקרה זה מנהלי קרנות הפנסיה למיניהם המחפשים אפיק השקעה להררי הכסף המצטברים אצלם, יכנסו לתהליך בו הגורם המלווה ללקוח, הבנק ברוב המקרים, ימכור את המשכנתה, רובה או כולה, להם בעוד הלווה ימשיך לנהל את הגביה מול הבנק. כפי שכבר הוכיח הניסיון האמריקני. המלווה נוטה להקל בברירת הלווים מאחר שהוא יודע שבעת צרה קונה המשכנתה יישא בהפסד.
דחיפת אשראי
המחמירים בישראל מציעים שהבנק מוכר המשכנתה ימשיך לממן לפחות 10% מהמשכנתה. הם רק שוכחים שעיקר הכנסתו של הבנק ינבע מעמלות האיגוח והניהול שיסתכמו בלמעלה מ-10%. במילים אחרות הוא יתרכז ב"דחיפת אשראי" גם לאלה שלא יוכלו לעמוד בנטל תשלומי המשכנתה. משבר הסב-פריים ב-2008 בארה"ב נבע בדיוק מתהליך זה. המשכנתה עברה ידיים לפחות פעמיים והלווה אפילו לא ידע למי הוא חייב. כאמור, אין תחליף לכך שהמלווה המקורי ימשיך להיות המלווה עד פרעון ההלוואה.
במקום התהליך המסוכן של האיגוח שגם ייקר את ההלוואה, עקב מעבר ההלוואה במספר תחנות שכל אחת תחתוך קופון בדרך, ניתן להנהיג שיטה בה מקבל המשכנתה ילווה את הכספים העומדים לרשותו מקרן הפנסיה ובמקרה בו לא תהיה לו יתרה מספקת יקבל השלמה מהבנק שלו.משכון הדירה ישמש כביטחון הן לבנק והן לקרן הפנסיה במה שנקרא פארי פאסו, או במילים אחרות שני המלווים אוחזים בעדיפות שווה בנכס.
בשיטה זו ייהנה הלווה מריבית נמוכה יותר על החלק הפנסיוני מחד וקרן הפנסיה תמצא שימוש נוח לכספים המצטברים במקום לספוג תספורות מכאיבות מהטייקונים מאידך. אגב גם עתה רשאיות קרנות הפנסיה להלוות עד 5% מנכסיהן לעמיתים.
הן החיסכון לפנסיה והן ההשקעה בדירה מהווים חסכון לטווח ארוך. הרבה עצמאים בישראל שאינם סומכים על חוכמת הניהול של קרנות הפנסיה מעדיפים, בתבונה, השקעה בנדל"ן על חסכון פנסיוני.