אפתח במילים שהן לא בגדר הנורמה. עיתונאים לא אוהבים לומר זאת בקול. בטח לא עיתונאי יוצא
הארץ, או
עיתון נחשב אחר. אולי לאור העובדה שהם מחשיבים עצמם ככאלו, שאינם נתפסים לדברים שהם לא רציונליים. עיתונאים ואנשים שמרגישים עצמם אנשים חושבים ומחושבים, לא מסתובבים בחצרות רבנים, הם לא מנשקי מזוזות והם לא מחזיקי קמעות. אין להם קשר לרבנים ולא קשר לקברים.
אותו עיתון שיוצא נגד תופעות אלו, מקדיש שני עמודים שלמים לאסטרולוגיה, שהיא אומרת לנו דבר אחד. שכל ילידי אריה יזכו לזוגיות החודש, ועליהם להימנע מנסיעות בסוף השבוע. ילידי מזל דגים יזכו בסכום כסף גדול השבוע. כלומר, אחד מכל 12 יכירו את אריאלה ממפעל הפיס. וזה לא הבלים. זה אמת לאמיתה. אותם עיתונים מקדישים כתבות שלימות לקוראים בקפה (כל קפה תופס או שרק קפה עם ארומה?), קוראים בקלפים, קוראים בכף היד ומתבונני בדולח.
תעשיה שלימה של אנשים רוחניים או כפי הקרוי "רוחניקים", שמתלבשים בשרוואל לבן, תמיד זה שרוואל לבן, ומדברים על קבלה ואהבה. לא מזמן נתקלתי בתוכנית טלוויזיה המשודרת בבוקר. מסוג התוכניות שזוכות לרייטינג של 4%. איגדו לשם ארבעה מלחשים- אסטרולוג, קוראת בקלפים, נורמולוגית, וחרטלוגית. הם מקבלים שיחות לאולפן ומייעצים לאנשים מה לעשות. כמה שעות לאחר-מכן, בערב, משדרים תוכנית על שרלטנים ומאחזי עיניים, שעושים בדיוק את מה שעשו אלו מהבוקר. אם זו לא צביעות אז מה כן. קבלה ממה שאני מכיר, היא דבר שמצריך יותר מסתם שיעור שבועי יחד עם מדונה.
אז אני רוצה לומר לכם. אני כן. אני לא מרבה לפקוד קברי צדיקים, אבל מפעם לפעם אני מגיע לשם. להתפלל, להתחבר, ובעיקר מאמין שיש אנשים שקידשו את עצמם מעל לחומר, והם עדיין יכולים להתפלל עבורנו. אני מאמין בתפילות. בקריאת פרקי תהילים בחשיבות לימוד התורה. בגדולת המילים וקדושה של אותיות. אני מאמין שיש אנשים שצדקותם מבדילים אותם מאחרים. שדרך הסגפנות שלהם מאפשרת להם, לראות דברים שעין רגילה לא יכולה לראות.
אני מאמין שיש דברים והמון, שאנחנו לא יכולים להסביר. היו תקופות בחיי שהסתובבתי בלא מעט חצרות. לפעמים זה היה כדי ללמוד מבפנים על ההתנהלות של החצרות הללו. בלא מעט מקרים, חיפשתי תשובות ומרפא לקרובים לי. נפגשתי שם עם לא מעט אנשים כמוני. אלו שחיפשו זיווג, ילדים, פרנסה ובריאות. כל אחד והבעיות שלו. הסתובבתי בבאר שבע ובנתיבות, בנתניה ובירושלים. ויש גם בדימונה. נתקלתי ברבנים שכל עולמם היה לימוד ועיון התורה לשמה. גם לאחר שנים של עמל בתורה הם לא התלהבו לחלק ברכות, והברכות שלהם היו קצרות ופשוטות.
היו רבנים שבירכו וראיתי איך הדברים שלהם קורים. היו שאמרו לי מה שרציתי לשאול עוד לפני ששאלתי. והיו שחיכו לראות את התגובה שלי ואז להמשיך. היו שנתנו שתי תשובות סותרות של כן ולא. היו שנתנו תשובות סתמיות של זה או זכר או נקבה. ועכשיו לך תאמין.
הסתובבתי בלא מעט חצרות וראיתי את אלו שמקיפים את אותם המקובלים. לפעמים אלו היו צעירים לבושים כאברכים. ואני תמהתי מה יש לאברך לחפש שם. הוא אמור ללמוד בכולל.
ראיתי עבריינים חובשי כיפות שהפכו להיות בעלי הבתים של החצרות. כל נתיב ההגעה לרב נעשה דרכם, והם היו צריכים לא מעט כסף כדי לקצר לך תורים. למזלי הרב, אני תמיד נתקלתי בשליחים טובי לב.
ישבתי לשמוע לא מעט מדרשות הרבנים הללו לפני שהם קיבלו קהל. לפעמים היו גם הוראות קבע. לא תמיד הבנתי על מה הם מדברים, ויש לי התחושה שגם הם לא. עמדתי בתורים רבים ונדחפתי יחד עם עוד עשרות כדי להיכנס לחדר של הרב. לפעמים זה לקח כמה שעות עד שנכנסתי. שעות רבות, דחיפות ותהיות רבות שמסתכמות במילה אחת, אם בכלל. לעיתים הייתי יוצא בלי תשובה כלל ולעיתים איחלו לי בהצלחה. הייתי חוזר עם יותר שאלות.
ראיתי איך ההילה נבנית. איך החדרים נראים אותם חדרים, עם תמונה גדולה מאחורה, השולחן אותו שולחן והדיבור אותו דיבור. התור הרגיל לרב, ואלו שנכנסים בלי תור. אנשי העסקים והעבריינים להבדיל שהם ממקורבי הרב. איך פוליטיקאים מתחילים לנכס לעצמם רבנים. איך רבנים מתחילים לנכס לעצמם פוליטיקאים. הגמרא שלנו מלאה בסיפורים על תנאים ואמוראים קדושי עולם שהסתובבו בעיר, בשוק, פגשו באנשים שמעו יתומים וגרו בשכנות לאלמנות. בבתים המפוארים שבהם ביקרתי, לא ניתן היה לראות דבר מעבר לחומה הגבוהה שהקיפה את הבית. אין סיכוי שמישהו מהרבנים האלו יסתובב בשוק, וריב אלמנה לא יבוא אליהם.
ראיתי את רכבי הפאר שהם נהגו בהם. אני לא מצפה שרב יסע בטרנטה, אבל אפשר לנסוע ברכב של 200 אלף שקלים וזה עדיין מכובד. לא חייב רכבי פאר. על סיפורי המופתים ועל גילויי האותות. חלקם עדיין עושים מלאכתם וחלקם כבר נתפרסמו בקלונים. ואלו ואלו וכו'.
ראיתי איך חצר נבנית. איך אחד שהיה משמש מקובל, אחר הופך להיות מקובל בעצמו. איך הוא מתחיל לאגד סביבו אנשים, לקבוע הילולות שמיוחדות לחצר שלו, מקים עמותה, חוגי בית, סיפורי מעשיות ומשם הדרך קצרה לחצר משלך. יריבויות בין חצרות שנראות כמריבה על קדושה, ואין בהם אלא סכסוכי נדל"ן וחשבונות עלומים.
איך עונים על שאלות מבלי לענות, ואיך מנפנפים בעיות קשות בגבב מילים חסרות משמעות. עולמנו קשה ויש לנו מעט צרות. אנשים קורסים תחת משא החיים, ומוכנים לכל דבר שיכול לקצר להם את הדרך. מוכנים לכל דבר שייתן להם קרן אור בחייהם.
אני נזכר בימים האלו לאחר התפוצצות פרשיות שונות של רבנים בתקופה האחרונה. רבנים שהמילה המרכזית לגדולתם היא "כריזמה". אותה תכונה חמקמקה שהופכת רב לסלב. הופכת אותו משליח / צינור לקדושה להאמין שהוא מקור הקדושה. ומשם הנפילה.