מאז קום המדינה היו הערבים גוף זר במדינה החדשה הם היו שותפים למדינות ערב שבכוונתם היה להשמיד את מדינת ישראל, הם לא הסתירו זאת ולכן המדינה הכניסה אותם תחת כנפי הממשל הצבאי על-מנת להישמר מהם.
ברבות הימים בוטל הממשל הצבאי, ערביי ישראל נהנו מחופש תנועה ומאוטונומיה רבה בכל הקשור למערכת החינוך. ח"כים ערביים היו לחלק מהמפלגות הציוניות עד שהם החליטו ללכת לבד ולהתבדל מהציונים, כך הגיעה כיום הרשימה המשותפת לשנים עשר מנדטים גם כתוצאה מהליך ומחשבה טיפשית של
אביגדור ליברמן.
בעוד שהערבים הלכו מראש נגד מדינת ישראל, הדרוזים והצ'רקסים שיתפו פעולה אתנו, אולם לא זכו על כך לתגמול הולם. במקום לקרבם ולהעניק להם זכויות יתר על-מנת להראות להם כי אנו יודעים להודות לאוהדינו עשינו את כל השגיאות האפשריות.
התנועה האיסלאמית הבינה מה שלא הבינו היהודים החילוניים אולם הבינו החרדים. הם בנו מוסדות מיוחדים שמומנו מכספי תרומות שהשיגו בארצות ערב ומעשירי העולם, והשקיעו כספים אלו בטיפוח רווחת הערבים ובעקר המוסלמים שבאו להאזין לדרשות יום השישי במסגדים. הם נתנו להם קמח ותורה וכל שהמאמינים היו צריכים לעשות זה להגיע בהמוניהם ולתת את קולם למי שמנהיגי התנועה האיסלאמית יורו להם.
התנועות החרדיות היהודיות הבינו את אותו דבר באופן בלתי תלוי הלכו ליישובי הפריפריה העניים נתנו להם מוסדות דת, נתנו להם אולפנות, זרם חינוך עצמאי, ובמידת הצורך נתנו גם מענקים כספיים וכל זה על בסיס שהם יהיו דתיים חרדיים ויעשו כמצוות הרב.
היחיד שהבין את המנגנון הזה וניסה להילחם בו באותה השיטה היה
יוסי שריד בהיותו שר החינוך, הוא הנהיג יום לימודים ארוך מסובסד לאנשים מעוטי היכולת בערי הפיתוח, ועל כן חלק מהם נטה לו חסד ביום הבוחר.
דא עקא שהפלג הצפוני רצה יותר, הוא רצה להקים תנועה רחבה שתחרוט על דגלה את המלחמה במדינה הציונית ולהקים תחתיה מדינה איסלאמית ברוח דאעש. בתחילה הסתכלו עליו כתימהוני אולם כמו שהחרדים נלחמו את מלחמות השבת ושלחו סרטונים ותמונות מפעילותם על-מנת לגייס כספים כך נהגו גם בתנועה האיסלאמית. ככל שהאסלם הפונדמנטליסטי הלך והתנפח כן גדלו התרומות כן גדל שיעור התמיכה בקרב ערביי ישראל.
וכרגיל במקרים אלו כל זמן שזוהי הסתה נקיה ממעשים רצחניים השלטון לא מתעסק בכך, אולם מרגע שנפתחו מעשי בריונות, סכינאות ועוד, לא היה יותר מנוס מכניסה חזקה בארגון הזה תוך הוצאתו מחוץ לחוק. אומנם השב"כ טוען נגד זה אולם אינו מציע משהו אחר, וטוב שהשאידים הללו ירקבו בבית הכלא משיסתובבו חופשי באום אל פאחם, ועדיף שבעתיים שישלחו אותם לעזה לאחיהם מהחמאס.
סכנה דומה אולי פחות אלימה כנגד יהודים אפשר לראות בתנועות החרדיות המפעילות את הסיקרקים, את הגופים כמו להבה ודומיהם. כל קיצוניות באשר היא מסוכנת לממשל דמוקרטי ועל כן צריך להילחם בהם להוציא אותם מחוץ לחוק לסגור את השיבר של הזרמת הכספים ולגדוע ענפים אלו בעודם באיבם. ובעניין זה אין יהודים וערבים כולם שווים.