לקונה חמורה נוספת שיש לתקן במסגרת "איפוס מחדש" של מערכת הפנסיה הלאומית, הוא "הבריחה השקטה" של המדינה משותפות באחריות למדיניותה והחלטותיה הנוגעות לפנסיה לרווחה ולבריאות הגימלאים: ביטוח ממלכתי של מערכת הפנסיה הלאומית! אסור להניח לממשלה להתחמק מסוגיה זו. לא ייתכן שהבורסה תהיה רשת הביטחון היחידה של הגימלאים שתבטיח את חסכונותיהם והכנסותיהם לאחר שפרשו מעבודה פעילה וקודם לכן שירתו את המשק הלאומי עשרות שנים. על הממשלה להקים מנגנון ביטוח משותף לכל חברות הביטוח ולגורמי ביטוח חיצוניים, ליצירת רשת ביטחון דוגמת הביטוחים לשעת חרום (מבנים, רכב וכו') שתמנע קטסטרופה פנסיונית. חברות הביטוח חייבות להיות חלק אינטגרלי בהסדר זה, כגורם הנהנה ביותר כלכלית מהיקף הכספים שהן מגלגלות בזכותו. ליצירת וביסוס תיקון זה, יש להקצות חלק מהכנסות המדינה מאוצרות הטבע והרווח שלה - גז, נפט, כימיקלים, הי-טק ועוד.
לשאלה הראשונה לעיל - "מהו קיום בכבוד?" - אין לדעתי תשובה אוניברסלית וכל תשובה שתתיימר להיות כזו, תחטיא את המטרה ותהיה עילה לוויכוחים ממושכים ולמעשה מיותרים. במדינה דמוקרטית וליברלית, אין צורך שהמדינה תנהל לאזרחים את חייהם עד לפרט האחרון. התערבות המדינה צריכה להיות בתחום יצירת נורמות ציבוריות משותפות לכל ושוות לכל נפש, גם כשהן באות מכוח חוק. לאחר שהובן שיש להבטיח קיום מינימלי בכבוד, יש לעגן בחוק את העקרון ואת המינימום ולהשאיר לבחירה חופשית כל מה שירצו אזרחים להוסיף על כך. כלומר: אזרח שיבקש להגדיל את הפרשותיו לקרן פנסיה בתקופת עבודתו מעל לערך המינימלי הנדרש בחוק, יוכל לעשות כן. זאת ועוד: המדינה תעודד פרוגרסיבית הגדלת שעורי החיסכון ואף תזכה ממס חלק מהם, וכך תגדיל את חוסנן של הקרנות. היה והחוסך יבקש למשוך כספי חיסכון שלא כתשלום המענק הפנסיוני החודשי הרגיל, ישלם מס חלקי על החסכון העודף עליו קיבל פטור בעבר.
לדעתי הגיע הזמן לעסוק ברצינות ובאופן הוליסטי בסוגיה של מדיניות הפנסיה במדינה ואני מפנה מכאן קריאה לשרים הנוגעים בדבר ולשדולות הרלוונטיות בכנסת, לא להתמהמה ולא לחכות לניסים. מוקד הדיון הוא אומנם בגימלאים, שב-2014 מנו בממוצע כ-767,000 נפש, אבל מספרם עתיד לגדול במהירות. הצפי לשנת 2025 הוא כ-1,304,000 נפש מתוך כ-9,845,000 נפש, גידול של כ-70%(!) תוך כ-10 שנים. זהו אתגר כלכלי וחברתי עצום, שאסור להזניחו. גידול במספר הגימלאים ישפיע על יותר ויותר משפחות בישראל, משום שללא בסיס קיום עצמאי בכבוד, יפלו הגימלאים לנטל כלכלי על משפחותיהם מקירבה ראשונה, ויעיקו בצורה קיצונית על רמת החיים ואיכות החיים שלהן ועל מה שתוכלנה הן להעניק לילדיהן. הגלגל הדורסני הזה ישפיע לא רק על הכלכלה הישראלית אלא גם על הפוליטיקה. 1,304,000 בעלי זכות בחירה הם כוח אלקטוראלי חזק ביותר. שיקולי צדק חברתי, הוגנות לאזרחים הוותיקים ומשפחותיהם לצד שיקולים כלכליים ופוליטיים, מחייבים שהממשלה תתגייס לאתגר ויפה שעה אחת קודם.